"הנסתרות לה' א-לוהינו"

פסוק כ"ח

"הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱ-לֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת"

רש"י:

ואם תאמרו: מה בידנו לעשות? אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר (י"ז) "פן יש בכם איש או אשה" ואח"כ (כ"א) "וראו את מכות הארץ ההיא", והלא אין אדם יודע טמונותיו של חברו! אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהן לה' א-לוהינו, והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם, יענשו את הרבים.

רשב"ם:

ד"ה הנסתרות לה' א-לוהינו: כבר פירשתיו אצל הארורים (כ"ז ט"ו). על הנסתרות הן הברכות והקללות, שאין הדבר ליענש ביד בית דין אלא ביד הקב"ה.

ד"ה לנו ולבנינו: לעשות דיני עונשים על פי עדים.

פרק כ"ז פסוק ט"ו:

ד"ה ושם בסתר: ...וכולם עברות שרגילים להיות בסתר הם, כמו שמפרש בכולם, חוץ משנים, שרגילים להיות פעמים בגלוי ופעמים בסתר, והן עבודה זרה ומכה רעהו, ולכן פירש בשניהם 'בסתר', שעל עברות שבגלוי לא באו לקלל, כי בית דין יענשוהו על הגלויות, כמו שכתוב בסוף כל הקללות (כ"ט כ"ח) "הנסתרות לה' א-לוהינו", הוא יקח נקמה מן הנסתרות, שהרי נתקללו בשם הקב"ה, אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, מלקות, סקילה, שריפה, הרג, חנק.

ראב"ע:

ד"ה הנסתרות: הטעם, מי שיעבוד עבודה זרה  בסתר – לה' א-לוהינו, והטעם כי משפטו ביד השם והוא יפרע ממנו; ואם היתה בגלוי - חיוב לנו ולבנינו לעשות ככתוב בתורה.
ויש אומרים כי הנסתרות והנגלות הם לה', ואין לנו כי אם לעשות דברי התורה; וזה הפירוש בלא ראש ורגל. ומה טעם יש להזכיר כן במקום הזה?

רמב"ן:

ד"ה הנסתרות לה' א-לוהינו: על דעת המפרשים כי ה' א-לוהינו לו לעשות משפט בעובדי עבודה זרה בסתר, כי כל התעלומות גלויות לפניו, והנגלות עלינו ועל בנינו לעשות להם את כל דברי התורה הזאת, להכות עובדי עבודה זרה כדין התורה, וגם כפי המדרש כן הוא.
ועל דעתי בדרך הפשט, כי הנסתרות הם החטאים הנסתרים מן העושים אותם, כמו (תהלים י"ט) "שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני". יאמר: הנסתרות לה' לבדו הם, אין לנו בהם עון אשר חטא, אבל הנגלות, שהם הזדונות, לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת חוקת עולם, שכך קיבלנו על אשר ישנו פה ועל אשר איננו פה לדורות עולם; ולפי שהביא באלה לעשות כל המצוות, הוציא מן החרם העושה בשגגה, שלא יתקלל באלה הזאת.

רבנו בחיי בן אשר על התורה:

ושמעתי בשם הרמב"ם ז"ל בפירוש פסוק זה: "הנסתרות לה' א-לוהינו" סודות התורה הנסתרים וטעמי המצוות לשם יתברך הם, ואם יזכה אדם שיגלה אזנו שמץ מהם בידיעת שרש המצוה ועיקרה בנסתר שבה, אל יפטר בכך מן הנגלה, שלא יעשה המצוה בענין הגופני; אין לנו להמנע מזה, שהרי "הנגלות לנו ולבנינו לעשות".
והפירוש הזה בעצמו שוהם יקר וספיר אבל אינו בענין הפרשה.

ר' לוי בן גרשום: 

"הנסתרות לה' א-לוהינו" אמר זה, כי אולי יחשוב חושב, כי האדם יחטא אם לא יושגו לו כוונות התורה, ואם היה – שהישירה אליו מקנין השלמות האנושי; ואם היה כן, היה בלתי אפשר, שיהיה אדם צדיק בארץ שלא יחטא, כי לא יוכל לעמוד על כוונות התורה בשלמות. ואם היה זה כן – איך יתכן שיצוה ה' יתברך לשמור כל מצוותיו, ואם לא ישמרו כולם, יגיע להם אלו העונשים הנפלאים?
והנה להסיר זה הספק אמרה התורה, כי הנסתרות שבמצוות התורה, והם הפעולות אשר תכווין אליהם בהם, מפני היותם על מה שהם עליו, הם דברים לא יושגו על תכליתם כי אם לשם יתברך לבדו, ולזה לא ייוחס חטא לבלתי עומד על כונותיה. ואולם הנגלות ממצוותיה, והם הפעולות והדברים שציותה התורה לעשות או להמנע מהם, הם חובות לנו ולבנינו תמיד, לדורותינו, לעשותם כפי מה שגזרה התורה מהם.
ומזה יתבאר, שאין ראוי לאדם שיאמר: הנה מפני שכוונת התורה במצוות כך – להישיר אל דבר כך או להרחיק מדבר כך – הנה אני, שאני מתיישר באופן שלם אל הכוונה ההיא אין חשש אם אעבור על זאת המצוה. ולזה אמר "הנסתרות לה' א-לוהינו", להורות כי אין יכולת באדם לעמוד על כוונות התורה בשלמות. הלא תראה כי גם במצוות שביארה התורה תועלתם חטא שלמה המלך, בחשבו שהוא ישמר ממה שכיונה התורה במצוה ההיא להרחיקו, כי הוא הרבה לו נשים לחשבו שלא יטו לבבו מרוב חכמתו, ונכשל בזה.
ובכלל הזה גם כן מה שזכרה התורה תועלת מצוה, הוא אפשר שיהיה לה אצל ה' יתברך תועלת אחר. הלא תראה, כי התורה זכרה במקום אחד במצות שבת תועלת אחת והוא זכר לחידוש העולם, ובמקום אחר זכרה בו תועלת אחר והוא שהוא זכר יציאת מצרים.
ולזה הוא מבואר, שאין ראיה ממה שנזכר תועלת במצוה, שלא יהיה שם תועלת אחר זולתו אצל השם יתברך, כל שכן במה שלא נזכר בתורה התועלת אבל עמדנו עליו על דרך החקירה והעיון.
והבן זה השורש, כי הוא מגדולי השרשים התוריים, לשמור חכמת התורה שלא יבואו שועלים ויפרצוה.