א. השוה את הפסוקים הראשונים של הברכות ושל הקללות.
הברכות כ"ח א'–ה'
1) פסוק א'
"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו..." |
הקללות כ"ח ט"ו–י"ז
פסוק ט"ו
"וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע... לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו" |
2) פסוק ב'
"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ" |
פסוק מ"ה
"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה... כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'" |
3) פסוק ד'
"בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ... שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ" |
פסוק י"ז
"אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ" |
פסוק ה'
"בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ" |
פסוק י"ח
"אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ" |
| 1. |
הסבר אחדים מן השינויים בסדר הברכות והקללות. |
| 2. |
הסבר, למה לא נאמר גם אצל הברכות "וחקותיו"? |
| 3. |
הסבר מהי סיבת הפיכת לשון העתיד שבברכות ללשון עבר בקללות. |
השוה לשאלה זו את ההבדל בסגנון בין ברכות לקללות בתחילת פרשת ראה:
פרק י"א פסוק כ"ז
"אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ" |
פרק י"א פסוק כ"ח
"וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ " |
והנה שלושה פירושים המפרשים את השוני בפרשת ראה:
רש"י:
ד"ה את הברכה: על מנת אשר תשמעו.
(להבנת דברי רש"י עיין גמ' גטין ע"ד ע"א: "ודאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר "על מנת" כאומר מעכשו דמי.)
רבנו בחיי:
"אם" הוא לשון מסופק ולא רצה להזכירו בענין הטובה, אבל בפורענות הזכיר לשון מסופק. ולכך כתב בברכה "אשר תשמעו" – שהוא לשון ודאי.
העמק דבר:
משום שהקב"ה מסייע תחילה שנוכל לקיים את המצוות ואחר כך אם שומעים דבר ה' מוסיף שכר.
|
לפי איזו משלוש הדעות האלה ניתן לענות לשאלה 3 לעיל? |
פסוק ב'
"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ
כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ"
לפסוק זה מקשה האלשיך:
ראוי לשום לב אומרו (בפסוק ב') "כי תשמע בקול ה' אלוקיך" כי הלא זה היה פתח דבריו: "והיה אם שמע תשמע בקול ה' אלוקיך... ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך" ואם כן, אחר אומרו שבשכר מה ששמוע ישמע בקול ה', יבואו עליך כל הברכות, למה חזר לומר "כי תשמע בקול ה' אלוקיך"?
השוה לשאלתו את שתי התשובות הבאות:
הכתב והקבלה:
טעם "כי" במילת "אשר" (דאסס), שהמשפט הקודם סיבה למשפט הבא, כמו (שמות ג') "מי אנוכי כי אלך...". ויודיע בזה התכלית המכוון בברכות האלה, שעל ידיהם תהיה דעתכם פנויה לשמור התורה, כי בזמן שאדם חולה או רעב או כדומה אין דעתו פנויה להתעסק במצוות כראוי; לכן יבטיח, שכאשר יעשו המצוות, יוסרו הדברים המונעים אותו מלעשותם וישפיע עליהם כל הטובות המחזיקות ידינו לעשות התורה. (כי אין טוב כל הברכות סוף מתן שכרן של מצוות, דשכר מצווה בהאי עלמא ליכא (אין שכר מצווה בעולם הזה), אבל הן סיבות גורמות לחיי עד.)
המלבי"ם:
"ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלוקיך" ...ולא יעלה במחשבתך, אם כל היום תהגה רק ביראת ה' ולא יספיק לך לעסוק בענייני עצמך רק בהכרחיות בבית ובשדה (ולא במותרות) ואם כן, איך יהיו ענייניך נגד הגויים אשר סביבותיכם? הם יחשבו עליך רעה ואתה לא תדע. לזה אמר: "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה'" אף שתהיה עסוק כל הימים לשמוע את קול ה', עם כל זה יתקיימו בך הברכות ע"י שהם ירדפוך וישיגוך.
| 1. |
מה ההבדל בין שתי התשובות האלה מבחינת תפישתם הלשונית את פסוקנו? |
| 2. |
מה ההבדל שביניהם בתפישת רעיון הברכה המובטחת? |
פסוק ב'
"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל..."
בעל העמק דבר, שואל:
אינה מובנת מליצה זו. וכי אדם הוא נרדף ובורח מן הברכות עד שאמר "והשיגוך"?
בבא בתרא פ"ט:
"והיה אם שמוע תשמע" – אמר ר' לוי: בא וראה שלא כמידת הקב"ה מדת בשר ודם. הקב"ה בירך את ישראל בכ"ב ברכות: מן "אם בחקותי תלכו" עד "קוממיות", וקללן בשמונה: מן "ואם בחקותי תמאסו" עד "ואת חקותי געלה נפשם".
ואלו משה רבנו בירכן בשמונה: מן "והיה אם שמוע תשמע" עד "לעבדם", וקללן בכ"ב: מן "והיה אם לא תשמעו" עד "ואין קונה".
| 1. |
הסבר, כיצד הגיע ר' לוי למספרים אלה? |
| 2. |
מה הרעיון שבהשוואה זו בין הקב"ה למשה? |