ארץ ישראל

דברים פרק יא, פסוקים י - כא

פסוק י'

"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ
לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם"

רש"י, (על פי ספרי):

ד"ה לא כארץ מצרים היא: אלא טובה הימנה, ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזו.
יכול בגנותה הכתוב מדבר, וכך אמר להם: לא כארץ מצרים היא אלא רעה הימנה?
תלמוד לומר: (במדבר יג כ"ב) "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים". אדם אחד בנאן, חם בנה צוען למצרים בנו וחברון לכנען. דרך ארץ אדם בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכעור, שפסולתו של ראשון הוא נותן בשני, ובכל מקום החביב קודם; הא למדת שחברון יפה מצוען.
ומצרים משובחת מכל הארצות שנאמר (בראשית י"ג) "כגן ה' כארץ מצרים", וצוען שבח מצרים היא, שהיא מקום מלכות, שכן הוא אומר (ישעיה ל') "כי היו בצוען שריו". וחברון פסולתה של ארץ ישראל, לכך הקצוה לקברות מתים - ואף על פי כן היא יפה מצוען.
ובכתובות (דף קי"ב) דרשו בענין אחר: אפשר אדם בונה בית לבנו הקטן ואחר כך לבנו הגדול? אלא שמבונה (=בנויה בכל טוב, מבונה לשון פרי) על אחד משבעה בצוען.

ד"ה והשקית ברגלך: ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה, צריך אתה לנדוד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה, אבל זו – למטר השמים תשתה מים. אתה ישן על מטתך והקב"ה משקה נמוך וגבוה גלוי ושאינו גלוי כאחד.

ד"ה כגן הירק: שאין די לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף.

רשב"ם, (ע"פ ההוצאה המדעית של רוזין. בחומשים שלנו נפלו כאן בדברי הרשב"ם טעויות והוספות):

ד"ה כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים: כן שיטת פרשיות הללו: צריכים אתם לשמור את מצוות ה' אלוהיכם, כי הארץ הזאת טובה מארץ מצרים לשומרי מצוות, ורעה מכל הארצות ללא שומרים.
כי הארץ אשר אתה בא שמה אינה כארץ מצרים, שאין צריכים למטר, בין טובים ובין חטאים, בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם, אבל ארץ ישראל – אם אתם שומרים מצוות, עיני ה' אלוהיך בה, להשקותה במטר השמים, מראשית השנה ועד אחרית השנה, לתת מטר בעת הצורך.
"והיה אם שמע תשמעו... ונתתי מטר וגו'" ותאכלו לשובע בלא טורח, ואם לאו – "ועצר את השמים ולא יהיה מטר"

רמב"ן:

ד"ה לא כארץ מצרים היא: אלא טובה הימנה (ומביא דברי רש"י ע"פ הספרי וכן דברי רש"י מתוך גמרא כתובות ואח"כ ממשיך:) ופשוטו של מקרא בדרך האזהרות נאמרו, שאמר להם (פסוק ח') "ושמרתם את כל המצוה... וירשתם את הארץ... ארץ זבת חלב ודבש" כי ה' יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה. אבל דעו לכם, שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק, רק היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, לא בענין אחר, וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר, כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה, ואם תעברו על רצון ה' ולא ידרוש אותה בגשמי רצון, הנה היא רעה מאוד, לא תזרע ולא תצמיח, ולא יעלה בה כל עשב בהריה.
ויחזור ויפרש כל זה בפרשה השניה, "כי אם שמוע תשמעו אל מצוותי... ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש", תמיד, ואם לא תשמעו "ועצר את השמים ולא יהיה מטר". והנה הפרשה הזו תזהיר במנהגו של עולם, וממנה נלמד כי אף על פי שהכל ברשותו ונקל בעיני ה' יתברך להאביד יושבי ארץ מצרים ולהוביש נהרותם ויאוריהם, אבל ארץ כנען תאבד יותר מהרה, שלא יתן בה מטרות עוזו...

מה באה העמדה זה מול זה – של מצרים וכנען – ללמדנו לפי דעת כל אחד משלושת הפרשנים?

האם לפי הקשר הפסוקים (בפרק כולו) רואה הכתוב את מצבה זה של ארץ ישראל בהשואה למצב מצרים כמעלה או כקיפוח?

לשם מה מוסיף הרמב"ן בסוף דבריו את המילים "והנה הפרשה הזאת תזהיר במנהגו של עולם" – מפני איזו אי הבנה של הפסוקים רצה למנענו?

הבא ראיה מדברי התורה ומדברי נביאים למה שאומר הרמב"ן "ונקל בעיני ה' ...", היינו לתלות זו של מצרים ברצון ה'?

הסבר, כיצד אין פסוקינו י'-י"א סותרים לנאמר בפרשתנו פרק ח' פסוק ז'?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר