בובר, במאמרו "סגנון המילה המנחה בספורי התורה":
בא המקרא לספר כיצד נפלגה הארץ אחר המבול וכיצד נפרדו "איי הגויים" איש ללשונו. זו אותה שעה משעות העולם אשר לימים שר עליה המשורר (דברים ל"ב ח') כי אז הפריד עליון בני אדם. מעשה זה כיצד אירע?
מחצה על מחצה ערוך סיפור קצר זה (א-ד; ה-ט). עלילת האדם, עלילת נגד של אלוקים. שבע מילים מנחות מגשרות בין עלילה לעלילה...
וכל הארץ – בכך נפתח הסיפור, ובסופו חזרה משולשת, כמו חרוזה, של אותה לשון, אלא שלא הרי משמעותה שם כהרי משמעותה כאן...
עם הארץ המאוחד - "שפה אחת" לו. במחצית הראשונה מצויה לשון זו פעם אחת בלבד; ואלו בשניה המספרת על גבורתו הבוללת-המפוררת של אלוקים המתנקם המתבצעת במישרין בתחום הלשון דוקא, חוזרת המילה שלש פעמים בדברי אלוקים ועוד פעם נוספת בסיכום המעשה הניתן בסוף.
ארץ, עם הארץ, גורל גויי הארץ הוא צירו של סיפור זה; ואולם הלשון היא התחום שבו מתארע מה שמתארע.
... הנה כי כן שבעת גשרי המלים המנחות ממחישים לעינינו את הקשר שבין ההתקוממות לבין הכרעתה בפתח דברי הימים.
| 1. |
מה הן חמש המילים המנחות האחרות? |
| 2. |
מה משמעותה של "כל הארץ" בחלק הראשון של סיפורנו ומה משמעותה בסופו? |
| 3. |
כמה מפרשנינו רואים בצפניה ג' ט' רמז לסיפורנו. הסבר מה הרמז. |
ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף:
וסיפור עניין הפלגה שהיתה שם, להודיענו סיבת החלק הלשונות בהתפשט העמים ההם לפאות, כמו שקדם לזה (י' כ') "ללשונותם מארצותם". אמנם ה' יתברך לא הכריחם ביחוד לשון לשון, כי הלשון הסכמיי, ואם יש מבוא לקצת סוגי הלשון בטבע הארצות, אמנם סבב ה' העדר הסכמתם בלשון אחר; ולפי זה נכון לומר שסבב יחוד לשונותם אבל בצד מה, רצוני בכוונה שנית וכבר די במה שרמזנו במצוה הששית.
| 1. |
איך מפרש אבן כספי את פסוק ט' שבפרקנו? |
| 2. |
מהי הקושיה הגדולה של פסוקנו שאותה בא לישב? |
| 3. |
הסבר את המילים המסומנות בקו. |
------------------------------------------------------------------------------------
במבוא לפרושו "טירת כסף" (מאמר שני "בענינים הפרטים") הוא נותן שבע מצוות "למעיין בספרו טרם התחילו בעיון זה":
קראתים על דרך סימן שבע מצוות בני נח לפי שבשמירתם יהיה לנו מנוח מבהלות הרעיונים ומטרדת המחשבות בהבנת דברי הכתובים מספרי המקרא...
... המצוה השישית לדעת, כי הדברים הם כולם מיוחסים לה' יתברך, עד שכל העניינים הנמצאים יאמר שהוא הפועל להם וזה בלשונות שונים, אם לשון פעולה או עשייה או אמירה ודיבור, ובכלל בכל לשון שאפשר...
פסוק ו'
"הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם"
השוה: פרק י' פסוק ה'
"מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם"
|
התוכל להסביר מהו ההבדל בין "עם" ל"גוי"?
ועיין שמות ל"ב ט'
"רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא... הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" |