עדת קרח וטענותיהם

ראב"ע, פסוק א':

ד"ה ויקח קרח: זה הדבר היה במדבר סיני, כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלויים, כי חשבו ישראל שמשה רבנו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו, ולכל בני לוי שהם ממשפחתו.
והלויים קשרו עליו בעבור היום נתונים לאהרן ולבניו.
וקשר דתן ואבירם, בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף, אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו.
גם קרח בכור היה, כי כן כתוב. ודגל ראובן חונה בנגב וקרח בנגב המשכן, כי הוא מבני קהת.
ואלה נשיאי העדה היו בכורים והיו מקריבים את העולות, על כן לקחו מחתות. והראיה על זה הפירוש מופת המטה, שראו כל ישראל שה' בחר שבט לוי תחת הבכורים, על כן כתוב (י"ז כ"ה) "ותכל תלונותם" כי התלונה על זה היתה.
גם אמר משה (ט"ז כ"ח) "כי לא מלבי", בעבור שחשדוהו, כי מלבו עשה. ועוד: (ט"ז כ"ט) "לא ה' שלחני" – בשליחות הזה, כי כבר האמינו בו כל ישראל. ועוד ראיה גמורה, (פסוק ג') "כי כל העדה כולם קדושים" וזה רמז לבכורים שהם קדושים, כי כן כתוב (שמות י"ג ב') "קדש לי כל בכור", והם היו (שמות י"ט כ"ב) "הכהנים הנגשים אל ה'", והם עיקר כל העדה.

אבן כספי, אדני כסף, פסוק ב':

ד"ה לפני משה...והנה תלונת קרח מבוארת, שאף על פי שהיתה לו מעלת הלוי, קינא למעלת הכהונה שהיה לאהרן, כי הוא ואהרן שני בני אחים, והם: עמרם ויצהר, וזקנם קהת.
ולהפלגת ערמתו נתחבר עם הישראלים, כאילו אמר להם למשוך לבם, לאמור: "הנה כבר יש לי מעלה גדולה עליכם, גם משה ואהרן כאחיהם, אבל אני חושש על כבודכם כמו על כבודי, ולא אשמח ביתרוני עליכם, לכן נהיה לעבר אחד, לחלוק על הכהונה אשר לאהרן, ואחרי זה – "כיס אחד יהיה לכולנו" (המליצה שאולה ממשלי א' י"ד) "ונחלק המעלות כולנו יחד".
ודתן ואבירם שהם ישראלים היו רבי פעלים ואנשי בליעל, ואולי לאיזו סיבה שהיא היה להם אחוה ואהבה עם קרח, והיו ראשי המניעים עם קרח, והמשיכו להם מאתיים וחמשים ישראלים.
גם (פסוק י"ט) "ויקהל עליהם קרח את כל העדה" והיה זה נקל, וכל שכן למה שקדם, שהעבודה היתה ביד בכורי כל ישראל.
ומה שאמר ר' אברהם אבן עזרא, כי קשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, ואולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו, אנה כתוב בתורה זאת התלונה ולא ההתנצלות עליה? אף כי יעקב אביהם עשה זה.
וכלל הדבר כי קרח היה המניע הראשון בקנאתו באהרן כביכול גם למשה; ואולי מצא שיוכל להתרפס עמם, שיהיה לו בכהונה חלק וגורל; וכי לא יוכל לזה אמר: "תמות נפשי עמהם". והניע ישראל כולם להפלגת הערמה להשפיל מעלות שבט לוי שבכללם אהרן.
ואפשר שנתחברו לקרח אנשים משבט לוי, ואם לא נזכרו עד שקרח וכל ישראל היו פה אחד לערער על אהרן, ולא דברו כלל על שפל מעלת הלויים, כי קרח הערום וחכם להרע עשאם כולם כאיש אחד; ולכן כולם יחד, רצוני: קרח וכל ישראל, נקהלו על משה ואהרן לבדם ששניהם לבדם בני עמרם ואמרו להם: (פסוק ג'): "ומדוע תתנשאו על קהל ה'?", כי כל הקהל זולת שניהם היו לעבר אחד, ומשה השיב לכולם יחד תשובה.