חטאו של דור המדבר

שתי תשובות ניתנות בספר עקדת יצחק לחטאו של דור המדבר (לא של המרגלים) ואלה דבריו:

לא רצו בארץ חמדה, משום דמאיסא עליהם... ומיאוס הארץ הוא הענין אשר עמד עלינו לכלותנו בכל הדורות, ובעבורו גלינו מעל ארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו והיינו חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבותינו ואין שום מבוא לשוב אל שלמותנו כי אם בשובנו אליה.

ובמקום אחר:

ומה חרי האף הגדול הזה אשר עלה לפניו יתעלה בגזור עליהם גזרה לא יוכלו כפרה, כי לכאורה מה איכפת ליה לקב"ה, אם ימאסו בארץ טובה ארץ זבת חלב ודבש, והלא היא עיקר הטובות הזמניות? אלא שהאמת הברורה היא כי לא אותה מאסו, אבל עזבו את ה', נאצו את קדוש ישראל, השם נפשם בחיים המוגבלים והמאושרים, המסורים להם ע"י התורה; וזאת הארץ הקדושה, אשר שני הענינים יחד הם מדרגות הסולם לעלות... ונזורו אחור ממעלת אלו החיים הנפשיים, כמו שאמרו בפיהם "לא נוכל לעלות", כי אין חפצם לעלות לרשת ארצות החיים ואמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה", כי הוא דרך ירידה אל ארץ לא מטהרה...

פסוק ג'

"וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז"

בעל עקדת יצחק:

"ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ ההיא לנפל בחרב" לרשת אחוזת נחלה לנשינו וטפנו. יעזוב אותנו במדבר הזה! ואם יסתכנו בכאן הנשים והטף לפני מלכי אלו הארצות, שיבואו עלינו, נשינו וטפנו יהיו לבז ולא נחוש להם ונבחר בזה מאשר ניפול בחרב לרשת משכנות לא לנו, וכאשר נעשה חשבון כל החשבונות והצדדים שבכאן, נמצא שטוב מזה לשוב מצרימה, ויהיה השעבוד להם בחירת הרע במיעוטו.

------------------------------------------------------------------------------------

* קטע עיון לשאלה 3-ג: רמב"ן ט"ו ל':

ד"ה אשר תעשה ביד רמה: ... ויהיה שיעור הכתוב (ט"ו כ"ב) "וכי תשגו" ללכת אחרי אלוהים אחרים "ולא תעשו" דבר מכל מצוות ה', כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שציוה השם הנכבד בין במצוות עשה בין במצוות לא תעשה; שאם יש אלוה זולתו – יראתו ומצותיו וכל החיוב בהם אינו כלום; ובאה זאת הפרשה להשלים בתורת כהנים דין שגגת עכו"ם... ונכנסה כאן (=בפרשת שלח) בעבור שהם מרו דבר ה' ואמרו: "נתנה ראש ונשובה מצרימה" להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצוות.

פסוק ו'

"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם"

אור החיים:

כי יאמר האומר: מי אתם יהושע וכלב לעשות מעשה זה – קריעת בגדיכם – מה שלא עשו כל גדולי ישראל? (הכוונה למשה ואהרן והזקנים). ואמר הטעם כי לא היה זה לצד שהחשיבו עצמן יותר מכל גדולי ישראל, אלא לצד היותם מן התרים, שתרו אותה וראו מעלתה. גם נתכוון בזה לומר, כי נתכוונו בזה להרעישם, לומר: "אלו תרו את הארץ וקרעו בגדיהם על מאיסתה בעיני ישראל!" ועל ידי כך יכחישו דברי המרגלים.

פסוק ט'

"כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם"

ראב"ע:

ד"ה כי לחמנו הם: נאכלים כלחם וכן (בתהלים י"ד) "אוכלי עמי אכלו לחם".

ד"ה סר צלם: כי הגיבור אם אין לו מגן שיגן עליו ויהיה צל לו – לבו ירא.

אברבנאל:

לחמנו הם סר צלם: הוא מליצה נכבדת שהיו נכנסים כמו המן – לחמם של ישראל – כאשר סר הצל מעליו, כי בעלות השמש "וחם השמש ונמס" (שמות ט"ו) כן יהיו יושבי הארץ.