פרשת לך לך
שנת תשכ"ח
מלכי-צדק
בראשית פרק יד, פסוקים יז - כא
פסוק י"ז
"וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר..."
פסוק י"ח
"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן..."
פסוק כ"א
"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ..."
חזקוני:
לפי שהיה אברהם עתיד לאמר "אם מחוט ועד שרוך נעל", ויאמרו השומעים: "אם כדבריו של אברהם ממה התפרנס הוא וכל חילו?" לכך הפסיק וכתב בינתיים "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין", ללמדנו כי אמת השיב אברהם למלך סדום: "אם אקח מכל אשר לך", כי הוא נהנה משל מלכי צדק.
אור-החיים:
...להגיד שבח הצדיקים, מה בינם לבין הרשעים, כי מלך סדום יצא לקראת אברהם לראות פניו ריקם, הגם שאליו יחויב להקביל פני אברהם במחנה כיד המלך, והוא – הרשע יצא בידים ריקניות, ושם הצדיק – מבלי חיוב – נדיבות יעץ, והקביל פניו בלחם וביין.
| 1. |
מה הקושי במבנה פרקנו שעליו עונים שני הפרשנים? |
| 2. |
התוכל ליישב הקושיה הזאת ביישוב אחר, נוסף? |
פסוק כ'
"וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל"
פרקי דר' אליעזר, פרק כ"ז:
"ויתן לו מעשר מכל" – ר' יהושע בן קרחא אומר: אברהם התחיל ראשון לעשר בעולם...
רש"י
:
ד"ה ויתן לו: אברהם.
ראב"ע:
ד"ה מגן: ...ואברהם הוציא המעשר לכבוד ה'.
רד"ק:
ד"ה ויתן לו מעשר מכל: ...ואדוני אבי ז"ל פרש, כי מלכי צדק נתן לאברהם בשכרו המעשר מן הדין, כי מלך סדום אמר לאברהם (כ' כ"א) "תן לי הנפש והרכוש קח לך" ואברהם אמר (כ"ג) "אם מחוט ועד שרוך נעל", אמר מלכי צדק לאברהם: מן הדין תוכל לקחת המעשר מן הכל, ולא תקח דבר ממלך סדום, כי שלך הוא המעשר מן הדין, כי כל מציל ממון חברו המעשר הוא שלו, על שטרח להצילו, ונכון הוא הפירוש, כי יש לתמוה לדעת המפרשים, איך היה נותן אברהם משל מלך סדום למלכי צדק והוא לא רצה לקחת לעצמו, וייתן לאחרים?! זה לא יתכן.
החזקוני:
ד"ה ויתן לו: מלכי צדק לאברהם מעשר מכל.
הרמב"ם, הלכות מלכים פרק ט' הלכה א':
על ששה דברים נצטוה אדם הראשון: על ע"ז, ועל ברכת ה', ועל שפיכות דמים, ועל גלוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, אע"פ שכולן הן קבלה בידנו ממשה רבנו והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלה נצטוה. הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר (בראשית ט') "אך בשר בדמו נפשו לא תאכלו", נמצא שבע מצוות.
וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם: בא אברהם – נצטוה יתר על אלו במילה. והוא התפלל שחרית. ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה אחרת לפנות היום.
השגת הראב"ד, לדברי הרמב"ם דלעיל "וכן היה הדבר בכל העולם" עד "והוסיף תפלה לפנות היום".
אמר אברהם: כן היה ראוי לומר: "והוא (=אברהם) התפלל שחרית והפריש מעשר".
כסף משנה לדברי הרמב"ם הנ"ל:
ואפשר לומר שלדעת רבנו, דאברהם לא עישר ממונו והתם דוקא עישר השלל הבא לידו, ולא בתורת מעשר אלא לפי שכבדו מלכי צדק בהוצאת לחם ויין וברכו, רצה לתת לו מעשר מן השלל. אבל יצחק הוא הראשון שעישר ממונו לשם מעשר.
מגדל עוז לדברי הרמב"ם נגד דברי הראב"ד:
דאלו באברהם – ממה נתן לו מעשר באותה שעה?! והרי לא לקח כלום דכתיב "הרימותי ידי לאל עליון... אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך".
| 1. |
מהו הקושי בפסוקנו שבגללו מחולקות דעות הפרשנים? |
| 3. |
היכן מצאנו בפרשת לך-לך עוד פסוק שיש בו אותו קושי? |
| 4. |
עיין בדברי רש"י לפרקנו ומצא את תשובתו לטענה שטען רד"ק נגד פירושו ("כי יש לתמוה לדעת המפרשים...") וכן לטענת בעל מגדל עוז שטען על השגת הראב"ד. |
| 5. |
ברדב"ז על הרמב"ם נאמר עוד טעם אחר, למה לא הזכיר הרמב"ם את מעשרו של אברהם (שלא כדברי בעל כסף משנה ומגדל עוז). עיין בדברים ט"ז ומצא את טעמו. |
פסוק י"ח
"וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן"
פסוק י"ט
"וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ"
פסוק כ'
"וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ..."
נדרים לב ע"ב:
אמר ר' זכריה משום ר' ישמעאל: ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם, שנאמר: "והוא כהן לאל עליון"; כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, הוציאה מאברהם, שנאמר "ויברכהו ויאמר ברוך אברהם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון". אמר לו אברהם: "וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו?" מיד נתנה לאברהם, שנאמר (תהלים ק"י) "נאום ה' לאדוני, שב לימיני עד אשית אויביך הדום רגליך". ובתריה כתיב (ואחריו באחד הפסוקים הבאים כתוב): "נשבע ה' ולא ינחם, אתה כהן לעולם, על דברתי מלכי צדק" – על דבורו של מלכי צדק.
והיינו דכתיב: "והוא כהן לאל עליון" – הוא כהן ואין בניו כהנים.
ראב"ע:
ד"ה והוא כהן: כדברי המתרגם ארמית (=והוא משמש קדם אל עלאה) וכן כל כהן, והעד (שמות כ"ח מ"א) "וכהנו לי".
ופירוש (תהלים ק"י) "על דברתי מלכי צדק", כי כהוגן דיבר ויפה עשה שברך אברהם בתחילה, בעבור שהתנדב להושיע אשר נשבו, ואחר כך אמר: וברוך ה' אשר עזרו ונתן צריו בידיו.
בתהלים ק"י ו' פירש הראב"ע:
ד"ה אתה כהן: כל כהן – משרת, וכן (שמואל ב' י"ח) "ובני דוד כהנים" והטעם לשרת את ה'. והנה הטעם שישראל ילחמו ואתה תיקח המעשר כאשר לקח מלכיצדק מאברהם. והנה יו"ד "דברתי" נוסף, ופירוש "על דברתי" – על מנהג, כמו (מלכים א', ה' כ"ג) "דוברות בים".
או תחסר אות כ"ף: "אתה כהן לעולם על דברתי" על דבר שאתה כמלכי צדק ועליו כתוב והוא כהן לאל עליון, והנה תהיה מלת "אתה" בעבור אחרת.
| 1. |
מה ההבדל בין דברי הגמרא לדברי הראב"ע בהערכת מלכי צדק? |
| 2. |
כיצד מפרשת הגמרא את יו"ד של "דברתי" והיכן מצינו במקרא יו"ד כזאת? |
| 3. |
כיצד מפרש הראב"ע את "דברתי מלכי צדק" ומה עניין הדוברות-הרפסודות השטות בים לפסוק ההוא בתהלים? |
| 4. |
מה הקושי במלת "כהן" ולמה הביא הראב"ע את שמות כ"ח כעד? |
פסוק י"ח
"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן"
רש"י:
ד"ה לחם ויין: כך עושים ליגעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו.
ומדרש אגדה: רמז לו על המנחות והנסכים שיקריבו שם בניו.
| 1. |
מה קשה לרש"י בפסוק? |
| 2. |
היכן מצינו במקרא שכך עושים ליגעי מלחמה? |
| 3. |
מהיכן ראיה שהרגו את בניו? |
| 4. |
למה הוסיף רש"י עוד את דברי מדרש האגדה ולא הסתפק בפירושו הראשון? |