לאחר מעמד הר סיני

פסוק י"ט

"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם"

מכילתא כ' כ"ג:

"לא תעשון אתי אלוהי כסף ואלוהי זהב"
ר' ישמעאל אומר: דמות שמשי המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים ולא דמות אפנים ולא דמות כרובים.
ר' נתן אומר: "לא תעשון אתי" שלא תאמר עושה אני כמין דמות ואשתחוה לו. תלמוד לומר: "לא תעשון אתי" וכתיב (דברים ד' ט"ו) "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, כי לא ראיתם כל תמונה".
ר' עקיבא אומר: לא תעשון אתי כדרך שאחרים מנהגים במדינות. כשהטובה באה עליהם, הם מכבדים את אלוהיהם, שנאמר: (חבקוק א' ט"ז) "על כן יזבח לחרמו". וכשפורענות באה עליהן הם מקללים את אלוהיהם שנאמר (ישעיה ח' כ"א) "והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלוהיו".
אבל אתם – אם אביא עליכם את הטובה, תנו הודאה. וכשאביא עליהם יסורין, תנו הודאה. וכן דוד אומר (תהלים קט"ז) "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא וכו'" וכן איוב אומר (א' כ"א) "ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך", על מידה טובה ועל מידת פורענות. מה אשתו אומרת לו? "עודך מחזיק בתומתך? ברך אלוהים ומות!" ומה הוא משיב לה? "כדבר אחת הנבלות תדברי!" אנשי דור המבול שהיו כעורין בטובה, כשבאה עליהם פורענות קיבלו אותה בעל כרחם. אנשי סדום שהיו כעורין בטובה, כשבאה עליהם פורענות קיבלו אותה בעל כרחם. ואנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות? לפיכך אמר: "כדבר אחת הנבלות תדברי, גם את הטוב נקבל מאת אלוהים והרע לא נקבל?!"
ועוד: שיהא אדם שמח ביסורין יותר מהטובה, שאפילו אדם עומד בטובה כל ימיו, אינו נמחל לו מן העברות שבידו, ומי מוחל לו העברות? הוי אומר: היסורין.    

על דברי ר' נתן מעיר פירוש המכילתא מדות סופרים:

אפילו מי שמאמין באלוהי אמת, רק אומר שהוא עושה לו דמות כפי דמיונו מאתו, מפני הדעה הנפסדת, שחושב שהאדם החומרי צריך לצייר בנפשו דמות מאת ה' יתברך. והנה אנחנו רואים מזה, שכבר בזמן ר' נתן שהיה במאה הראשונה אחר החורבן כבר נתפשט המנהג הזה באומות לעשות דמות, אף שלא עבדו לדמות הזו ביחוד, רק אמרו שזה הציור הדמיוני מאלוהיהם.

רש"י:

לא תעשו דמות שמשי המשמשים לפני במרום.

פסוק כ'

"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ"

סוטה ל"ח: 

(במדבר ו') "כה תברכו את בני ישראל" – בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינוי? תלמוד לומר (במדבר שם) "ושמו את שמי על בני ישראל" – שמי המיוחד לי

(רש"י:

ככתבו)

 יכול אף בגבולין כן? ...ר' יאשיהו אומר: ...הרי הוא אומר "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" – ובכל מקום סלקא דעתך?

(רש"י:

וכי בכל מקום שם המיוחד נזכר?...)

אלא מקרא זה מסורס הוא: בכל מקום אשר אבוא אליך

(רש"י:

באהל מועד שבמדבר, ובשילה ובבית עולמים)

וברכתיך, שם אזכיר את שמי. והיכן אבוא אליך וברכתיך? בבית הבחירה שם אזכיר את שמי - בבית הבחירה.

ספרי נשא:

הרי הוא אומר "בכל מקום אשר אזכיר את שמי" – זה מקרא מסורס: בכל מקום שאני נגלה עליך – שם תהיה מזכיר את שמי. אם כן אני נגלה עליך בבית הבחירה, אף אתה לא תזכיר את שמי כי אם בבית הבחירה, מכאן אמרו שם המפורש אסור בגבולין.

רש"י:

ד"ה בכל המקום אשר אזכיר את שמי: אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי, שם אבוא אליך וברכתיך – אשרה שכינתי עליך. מכאן אתה למד שלא נתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה. שם נתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם.

1.

מה ראו חז"ל לפרש פסוקנו ע"י סירוס?

2.

הסבר כיצד מפרש ר' יאשיהו (בגמרא) את המילה "אזכיר"?

3.

במה שונה רש"י בפירושו מדברי חז"ל גם בגמרא, גם בספרי?

4.

מה ראה רש"י להוסיף לפירושו את המילים "מכאן אתה למד", שאינו במקורותיו?

פסוק כ'    

"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ"

פרקי אבות ג' משנה ו':

ר' חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר: עשרה שיושבין ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פ"ב) "אלוהים ניצב בעדת אל". ומניין אפילו חמישה... ומניין אפילו שנים...? שנאמר (מלאכי ג' ט"ז) "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע" (= ושכינתו היתה שרויה בינם).
ומניין אפילו אחד? שנאמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך".

פסוקים כ'-כ"ב

"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו"

הרכסים לבקעה:

...עוד יתכן למצוא רמז בענין הכתובים וחיבורם: שאחר שהזהירם מעבודה זרה אמר: כי יעלה על לבבך לעשות לי ריח ניחוח, אף שלא צויתיך על דברי עולה וזבח, תוכל לעשות לי מזבח – אך מאדמה. ולא תזיל זהב מכיס להרבות בבנין מזבח. כי בכל מקום אשר אזכיר את שמי, שיאמר עליו זה בית אלוהים, כמו שאמר יעקב על האבן – "יהיה בית אלוהים" שם אבוא אליך וברכתיך אם לבבך שלם עמי, בין שהוא ממעט אדמה, בין שהוא מזבח גדול למראה.
ואם גם בזאת לא ינוח לך עד שתבנה לכבודי מזבח אבנים, לא תבנהו אבן גזית כבנין המלכים, פן תכשל באבני משכית, כי אם אבנים שלמות תבנה.
וגם מאלה לא תבנה מזבח גבוה גבוה עד שתצטרך לעלות עליו מעלה מעלה, כי אם למטה מקומת אדם יהיה, כמזבח הנחושת שהיה ג' אמות בגובה, כדי שלא יתגלה ערוותך להעומדים למטה. והעיקר כפירוש רש"י ז"ל.

קאסוטו, בפירושו לשמות:

אין להעלים עין מן העובדה שהוא (פסוקנו) שייך למה שנאמר מיד אחר מעמד הר סיני ואין להבינו אלא על רקע זה. העם זכה להתגלות אלוהים על הר סיני אבל עומד הוא לנסוע משם בקרוב, ואולי ידמה בלבו כי בהתרחקו מהר האלוהים הוא מתרחק מאלוהים. כדי שלא יחשוב כך נאמר לו, שאין ה' קשור בהר זה ולא בשום מקום.
"בכל מקום אשר אזכיר את שמי", אשר ארשה שיזכר שם שמי ותתקיים שם עבודה לכבודי, או אולי טוב יותר: אם אתגלה שם (מכיוון שההתגלות פותחת בהזכרת שם המדבר, ע' כ' ב') "אבוא אליך וברכתיך". ואם בעתיד, כשתבוא אל ארץ היעוד, שהיא ארץ הרים וסלעים ותוכל להשתמש באבנים "מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית" כלומר אבנים מסותתות בהידור רב, אלא תבנה את המזבח אבנים פשוטות שלמות, כמו שהן כמציאתן על הקרקע, כי אם חרבך הנפת לסתת אותה והסירות בזה צורתה הטבעית וחללת מלשמש מזבח. "ולא תעלה במעלות" כפי שעולים על כמה מזבחות ממזבחות העמים – כגון אלה שנמצאו בפטרה ובסביבותיה - גם זה הידור לא רצוי, ועוד "למען אשר לא תגלה ערוותך עליו" ואולי מתכון הכתוב להתנגד לשיטתם של עמים אחרים במזבח, שהיו כוהניהם משרתים בטכס פולחני כשהם ערומים.