המן

פסוק כ"ב

"וַיְהִי ?ַ??ם הַ?ִ?ִי לָקְט? לֶחֶם מִ?ְנֶה ... וַ?ָבֹא? ?ָל נְ?ִיאֵי הָעֵדָה וַ?ַ?ִיד? לְמֹ?ֶה"

פסוק כ"ג

"וַ?ֹאמֶר אֲלֵהֶם ה?א אֲ?ֶר ?ִ?ֶר ה' ?ַ?ָת?ן ?ַ?ַת קֹדֶ? לַה' מָחָר..."

ויקרא רבה י"ב (שמיני):

אמר רב הונא: בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה, ואלו הן: בשבת ובכלי מתכות ובאונן.
בשבת מניין? שנאמר (שמות ט"ז כ') "ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בקר... "ויקצוף עליהם משה". כיון שכעס, שכח לומר להם הלכות שבת. אמר להם (ט"ז כ"ג) "הוא אשר דבר ה'... אכלוהו היום, כי שבת היום לה'".
ובכלי מתכות מניין? שנאמר (במדבר ל"א): "ויקצוף משה על פקודי החיל", וכיון שכעס נתעלמה הימנו הלכה, שכח לומר להם הלכות כלי מתכות, וכיון שלא אמר משה, אמר אלעזר הכהן תחתיו, שנאמר (במדבר ל"א כ"א) "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא... אך את הזהב ואת הכסף ואת הנחושת... כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש".
באונן מניין? שנאמר (ויקרא י' ט"ז) "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן...", וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה, שאונן אסור לאכול בקדשים.

שמות רבה כ"ה י':

...(שמות ט"ז כ') "ויקצוף עליהם משה", כיון שכעס שכח לומר להם שילקטו ביום הששי שני עמרים לאחד. כיון שהלכו ולקטו ביום הששי ומצאו כפלים באו הנשיאים ואמרו למשה, שנאמר (ט"ז כ"ב) "ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה". ומה אמר להם? (ט"ו כ"ז) "הוא אשר דבר ה'", ואינו אומר "הוא אשר דברתי" אלא "אשר דבר ה'", ששכח!
ועל זה נאמר (ט"ז כ"ח) "עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורותי", שהוא מכניס משה בכללם.

רש"י, פסוק כ"ב:

ד"ה ויגידו למשה: שאלוהו: "מה היום מיומים?" ומכאן יש ללמוד שעדיין לא הגיד להם משה פרשת שבת שנצטווה לומר להם (ה') "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום", עד ששאלו את זאת אמר להם: "הוא אשר דבר ה'" שנצטויתי לומר לכם, ולכך ענשו הכתוב, שאמר לו (כ"ח) "עד אנה מאנתם" ולא הוציאו מן הכלל.

רשב"ם, פסוק כ"ג:

ויאמר אליהם הוא אשר דבר ה': מיום ראשון, ואני לא הגדתי לכם. ומשה נתכוון שיהיו תמיהים כשימצאו משנה להודיע להם עתה כבודו של יום שבת.

מלבי"ם:

שאלה: למה באו הנשיאים ויגידו למשה, הלא כבר אמר "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה", ורחוק הוא שמשה לא אמר להם זה תיכף, ובפרט דהא אמר דבר ה', שמשמע שכבר הודיע להם זאת?
והתשובה: יש לפרש מפני שהא אמר "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה", ומשה אמר להם כן, וחשבו הנשיאים שהסימן הוא שעל ידי ההכנה יתהווה משנה, שתבוא בו ברכה, אבל הליקוט לא יהיה בו רק עומר אחד, ועל כן תמהו על שראו שהיה משנה בעת הלקיטה, ופירש להם משה, שמה שאמר "אשר יביאו והיה משנה" פירושו הוא שההבאה תהיה משנה.

1.

פסוק ד' "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם...דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" מכילתא דרשב"י: ר' שמעון אומר: מפני חיבתן של ישראל נותן להם דבר יום ביומו, משלו משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו ואמר: "אל יראה פני, אלא מתחילת השנה יבוא ויטול פרנסתו". היה מתפרנס כל השנה (מן הביקור האחד בראש השנה בבית אביו) והיה מצטער ומתאונן: "הלואי אראה פני אבא ואל אתפרנס". כיון שנתרצה לו אמר: "יבוא בכל יום ויטול פרנסתו". אמר אותו הבן: "כדאי, אם אין בידי אלא ראיית המלך בכל יום, כדאי הוא". כך ישראל. מפני חיבתן ניתן להם פרנסת יום יום, כדי שיהיו מקבלים פני שכינה בכל יום. הסבר את הרעיון המסומל במדרש זה.

2.

פסוק כ' "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" פסוק כ"ז "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ" שמות רבה כ"ה (י'): אלו מחוסרי אמנה שהיו בהם. ומי הם? אמר ר' שמעון בן לקיש: אלו דתן ואבירם. שמות רבה א' (כ"ט): (שמות א' י"ג) "והנה שני אנשים עברים נצים" – זה דתן ואבירם, קראם נצים על שם סופם, הם הם שאמרו דבר זה, הם היו שהותירו מן המן: הם היו שאמרו (במדבר י"ד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה", הם שהמרו על ים סוף. שמות רבה ה' (ד'): (שמות ד' י"ט) "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" – וכי מתו? והלא דתן ואבירם הם. והם היו עם קרח במחלוקתו. אלא מאי "מתו"? נתענו (= ירדו מנכסיהם). א. הסבר, מהי כוונת חז"ל במדרשיהם אלה בזהותם אנשים שונים שלא הוזכרו בשמותם עם דתן ואבירם? ב. הידועים לך עוד "זיהויים" מסוג זה במדרשים?

3.

פסוק כ"ח "עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וְתוֹרֹתָי" מכילתא בשלח: ר' יהושע אומר: אמר לו הקב"ה למשה: אמור להם לישראל: הוצאתי אתכם ממצרים וקרעתי לכם את הים והורדתי לכם את המן והעליתי לכם את הבאר והגזתי לכם את השלו... עד מתי אתם ממאנין לשמור מצוותי ותורותי. שמא תאמרו: מצוות הרבה הטלתי לכם? שבת זו הטלתי לכם ממרה לשומרה ולא שמרתם אותה. שמא תאמרו שכל מי שמשמר את השבת, מה שכר נוטל עליו? תלמוד לומר: (ישעיה נ"ו ב') "אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע", הא למדנו שכל מי שמשמר את השבת מרוחק מן העברה. א. הסבר – למה תתעורר שאלת השכר דוקא במצות השבת? ב. מהי לדעת המדרש שכר המצוה הזו?

4.

פסוק כ"ט "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת" מדרש לקח טוב: אמר לו הקב"ה למשה: "משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם". מה הרמז הלשוני למדרש זה?

1) פסוק ג' ד"ה מי יתן מותנו: שנמות, ואינו שם דבר כמו מיתתנו אלא כמו עשותנו, חנותנו, שובנו, - לעשות אנחנו, למות אנחנו תרגומו "לואי דמיתנא". ד"ה לו מתנו: הלואי והיינו מתים.	א. מה קשה לו בפסוקנו? ב. למה לא הסתפק רש"י בפירוש לד"ה מי יתן מותנו והוסיף עוד ד"ה שני "לו מתנו"?
2) פסוק ד' ד"ה דבר יום ביומו: צורך אכילת יום ילקטו ביומו ולא היום לצורך מחר.	א. מה קשה לו? ב. האם מפרש רש"י "דבר יום" כפי שפירשו ר' שמעון במכילתא דרשב"י המובא לעיל (ב-1)?
3) פסוק ד' ד"ה למען אנסנו הילך בתורתי: אם ישמרו מצוות התלויות בו, שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט.	א. מילת "למען" מורה כרגיל על התכלית. לאיזו מילה בתחילת הפסוק דבק ה"למען" לפי דעתו? ב. לאיזה פירוש אפשרי לפסוקנו מתנגד רש"י בתפישתו?