המכות הראשונות

השוה את תגובת פרעה אחר מכת הצפרדעים לתגובתו אחר מכת הערב:

פרק ח' פסוק ד'

"הַעְתִּירוּ אֶל ה'            וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי
וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם        וְיִזְבְּחוּ לַה'"

פרק ח' פסוק כ"ד

"אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם      וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם...
הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי"

1.

מה הסיבה שאין כל תגובה מצד פרעה במכה ראשונה ושלישית, ויש תגובה (דומה) גם אחרי השניה, גם אחרי הרביעית?

2.

מה הסיבה להבדל בסדר המילים שבין תגובת פרעה אחרי מכה שניה לבין תגובתו אחרי מכה רביעית?

פרק ח' פסוק ט"ו

"וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱ-לֹהִים הִוא
וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם"

פרק ט' פסוק כ"ח

"הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱ-לֹהִים"

פרק ט' פסוק ל'

"וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱ-לֹהִים"

ראב"ע:

ד"ה ויאמרו: בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין, גם במכת הדם והצפרדע ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן, אמרו לפרעה: לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלוהים היא כפי מערכת הכוכבים; כי כבר פירשתי, כי פרעה לא כיחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה. וזה כדרך (שמואל א' ו') "כי לא ידו נגעה בנו, מקרה הוא היה לנו" – מן השמים. על כן חיזק לב פרעה. ואשר יחזק זה הפירוש, שאמרו "אצבע אלוהים" ולא אמרו "אצבע ה'", שהוא אלוהי ישראל, כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים (ח' ד') "העתירו אל ה'", וזה השם הזכיר במכות האחרונות.
ועוד, כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור לפני היותה, וככה מכת הצפרדעים ולא הזכיר בתחילה מכת הכנים.

ד"ה העתירו אל ה': הזכיר ה' הנכבד ואמר "קולות אלוהים", כי הוא מודה כי יש אלוהים כאשר הזכרתי, ובעבור שלא אמר "קולות ה'" חיבר משה העצם והתואר ואמר "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלוהים". והטעם כי ה' הוא האלוהים לבדו, ולא תמצא ככה בדבר משה בכל התורה, ואין טענה ממילת (דברים ג' כ"ד) "ה' אלוקים אתה החילות", כי באל"ף דל"ת הוא כתוב.

קאסוטו, ח' ט"ו:

ויאמרו החרטומים... אצבע אלוהים היא: מודים הם, שיש כאן כח למעלה מכוחותיהם, ושאין משה ואהרן פועלים בכח עצמם, כמו שהם החרטומים, פועלים בכח עצמם, אלא שהם שליחי כח עליון שאין בן אדם יכול להתנגד לו. אבל הודאתם אינה אלא הודאה במקצת. אינם אומרים "אצבע ה'" אלא "אצבע אלוהים". אינם מודים עדיין באלוהותו של ה', אלא רק מכירים שיש כאן סתם כח אלוהי. ואף "יד אלוהים" אינם אומרים, אלא רק "אצבע אלוהים", כלומר שאינם מודים בפעולה ממש של האלוהות, כדוגמת הפעולה שעושה אדם בידו, אלא רק ברמז או בעזרה צדדית, כדוגמת מה שאדם יכול לתת באחת מאצבעותיו.

       ט' כ"ח:

העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלוהים וברד: יש עדיין במילים אלה משהו מן הגאווה: יפסקו הקולות והברד, כי כבר די לי במה ששמעתי וראיתי מהם.
ואינו אומר שהקולות הם קולות ה' אלא רק קולות אלוהים, הוא מכיר בהם תופעה אלוהית בדרך כלל ולא פעולה מיוחדת של ה' אלוהי ישראל.

       ט' ל':

אתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלוהים: אני יודע שעדיין לא נכנעת בקרב לבך, וכן לא נכנעו ברובם המכריע אף עבדיך, אמנם יראתם מפני כובד המכה, וגם סתם מפני כח האלוהי, אבל את ה' אלוהים - את האלוהים שאנו מכנים אותו בשם ה' - עדיין לא הכרתם ולא יראתם.

פרק ז' פסוק ט"ז

"אֵלָיו ה' אֱ-לֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר
שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר
וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה"

פסוק י"ז

"כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'
 הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם"

פרק ז' פסוק י"ט

"קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ"

ראב"ע, פסוק ט"ו:

ד"ה לך אל פרעה... וציוהו לקחת המטה אשר נהפך לנחש ע"י משה לפני לכתו אל פרעה ויתנהו אל אהרן לנטותו על מימי מצרים שיראה פרעה בעיניו, כי מרגע שיכה אהרן במטה על היאור, אז יהפך לדם.

אבן-כספי:

למה נשאל אנחנו, מה טעם בלקיחת המטה ובנטייתו ואנחנו לא נדע כלל סיבות המציאות האלה – וברוך היודע.

מה ההבדל העקרוני שבין שתי הדעות?

פרק ז' פסוק י"ט

"וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים"

רש"י:

ד"ה ובעצים ובאבנים: מים שבכלי עץ ובכלי אבן.

קאסוטו:

ד"ה ובעצים ובאבנים: ואפילו בעצים ובאבנים. אבל אין אנו מבינים בקלות לכאורה מה הם עצים ואבנים הללו. כלי עץ וכלי אבן לא היו שכיחים במצרים באותה תקופה; פירושים אחרים שהוצעו אינם אלא פירושים דחוקים. כשאנו שמים לב על כך, שהמונח עץ ואבן רגיל במקרא להורות על פסילי האלים, ושהיו הכוהנים המצרים נוהגים לרחוץ בכל בוקר בהשכמה את פסילי אלוהיהם במים, נוכל אולי לשער שהתכוון הכתוב להגיד, שאפילו המים שנשפכו באותו הבוקר על הפסילים נעשו לדם – שוב מעין היתול באלילי מצרים.