נאום יהודה

פסוק י"ט

"אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח"

אברבנאל:

אפשר לפרש, שהיה דעתו לומר, שמתוך תואנותיו ועלילותיו הוצרכו לומר כן, כאילו שאלם כן. והיותר נכון אצלי שהוא בתמיה, כלומר: האם אדוני שאל את עבדיו לאמור היש לכם אב או אח?! באמת לא שאל ואנחנו בעצמנו מבלי שאלתו אמרנו: "יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן". וזה יוכיח, שאין אנחנו מחדשים המאמר הזה, כי הנה אז מעצמנו אמרנו זה, להיותו דבר אמתי ומבלי כזב.

פסוק כ"א

"וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו"

ראב"ע:

ואשימה עיני עליו: שאראה אותו.

ואשימה עיני עליו: אמר ר' אברהם (הכוונה לר' אברהם אבן-עזרא) הטעם "שאראה אותו"; ולא מצאתי בכתוב שימת עין על הראיה בלבד. (ירמיהו כ"ד ו') "ושמתי עיני עליהם לטובה"; (ירמיהו ל"ט) "קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע"... אבל נדר להם יוסף לחמול עליו ולשמרו...

רשב"ם:

ואשימה עיני עליו: אפילו פשע, גנאי הוא למושל הארץ להפר דבריו.

ספורנו:

ואשימה עיני עליו: ואין צריך שידאג אביו.

פסוק כ"ב

"וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת"

רש"י:

אם יעזב את אביו, דואגים אנו שמא ימות בדרך, שהרי אמו בדרך מתה.

רשב"ם:

ועזב את אביו ומת: אביו ימות.

פסוק כ"ז

"וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי..."

פסוק ל"ב

"וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים"

בן אמוזג:

מליצה זו יקרה עד מאד, להיותה מורה באצבע דבר שאינו מפורש בתורה, והוא: אין העונש זולת העוון, רק העוון הוא בעצמו העונש לפני המשפט האלוקי – ובמקום תשלום השכר והעונש. וזהו שאמר "וחטאתי לאבי כל הימים" ובזה יש כדי בזיון וקצף.

שאלה מסכמת בהתנהגות יוסף עם אחיו מזמן רדתם אליו ועד רגע התוודעותו אליהם

אברבנאל:

הנה עם כל הנסיון שעשה יוסף לאחיו בעלילת המרגלים, עוד נשאר ספק בלבו, האם היה להם אהבה עם בנימין, או אם היו עדיין שונאים את בני רחל אמו, ולכן רצה להביא את בנימין בפרט בנסיון הגביע לראות, אם ישתדלו להצילו. – אבל חשש עם זה, אולי יחשבו אחיו, שהיה אמת, שבנימין גנב את הגביע כמו שרחל גנבה את התרפים לאביה, ואולי מפני זה יאמרו "הנפש החוטאת היא תמות" ולא ידרשו בעדו בכל כוחם, לא לשנאתם אותו – כי אם לבושתם מרוע המעשה. הנה מפני זה ציוה יוסף לשוב עם הגביע כסף שברו וכן כספיהם של כולם, שבזה יכירו הם, שלא היתה אשמת בנימין ורשעתו, כי אם מעלילת האדון; ובידיעת זה - אם יחמלו עליו וישתדלו להוציאו מעבדותו, יודע שהם אוהבים אותו ויהיה בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים ויתודע אליהם וייטיב עמהם כמו שעשה.

1.

מהי לדעתך כוונת יוסף בכל התנהגותו עד עכשיו, ומדוע יכול היה להתודע אליהם רק עתה, אחרי דברי יהודה?

2.

כנגד איזו תפישה מוטעית בעניין הגביע הוא פונה?

3.

מדוע יודע רק בדרך זו ליוסף "אם הם בעלי תשובה גמורים"? להבנת מושג זה עיין רמב"ם, הלכות תשובה ב' הלכה א': איזו היא תשובה גמורה? זה שבא בידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה...