גזל הגר

רש"י, פסוק ו':

ד"ה למעול מעל בה': הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר היא האמורה בפרשת ויקרא (ה' כ'-כ"ו) "ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו..." ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה: האחד שכתב "והתודו", לימד שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה בדבר, והשני על גזל הגר שהוא נתון לכהנים.

רמב"ם, הלכות גזלה ואבידה, פרק ז':

הלכה א': כל מי שנתחייב ממון לחברו הישראלי וכפר בו ונשבע על שקר, הרי זה חייב להחזיר לו הקרן שכפר בו והוספת חומש וחייב בקרבן, והוא הנקרא אשם גזלות.

הלכה ח': אין הנשבע על כפירת ממון משלם חומש עד שיודה מעצמו, אבל אם באו עדים והוא עומד בכפירתו משלם הקרן בלבד על פי עדים ואינו משלם חומש...

הלכה י"ב: המחזיר את הקרן לבעלים וכפר פעם שניה בחומש ונשבע עליו נעשה החומש כקרן לכל דבר ומשלם עליו חומש אחר, שנאמר (ויקרא ה' כ"ד) וחמישיתיו יוסף עליו. מלמד שהוא מוסיף חומש על חומש עד שיתמעט החומש שיכפור בו ונשבע עליו משוה פרוטה.

ראב"ע, פסוק ז':

ד"ה וחמישיתו יוסיף עליו: אם הוא מתודה מעצמו, ואם יש עדים עליו יוסיף שני חמישיות. ומעתיקי הדת אמרו: חומש החומש; ודעתם רחבה מדעתנו.

פסוק ו'

"כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא"

רש"י, ויקרא ה' כ"ג:

ד"ה כי יחטא ואשם: כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה ולדעת ולהודות כי חטא ואשם.

רמב"ן, במדבר ה' ו':

ד"ה מכל חטאת האדם: ...מכל מה שיחטא איש באיש וכחש בעמיתו, ואמר "למעול מעל בה'" שישבע בשמו לשקר ויאשם לפניו...

כלי יקר, (ויקרא שם):

פירש רש"י "כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה וכו'..." כי כל חוטא לעולם לא ישים אשם נפשו, ודרך איש ישר בעיניו, כי הוא מורה לעצמו היתר בכל דרכיו לומר שזה חייב לו ממקום אחר לפי דמיונו, או נדמה לו כי עשה לו איזה עול, על כן הוא מעכב פקדונו, לפיכך: ביום שישים אשם בנפשו ויכיר טעותו וכי לא טוב עשה...

פסוק ו'

"לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא"

פסוק ז'

"וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ"

פסוק ז'

"וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ"

רש"י:

הוא הקרן שנשבע עליו.

ויקרא ה' כ"ד

"וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ"

ראב"ע:

ד"ה בראשו: בעצמו או מה שהוא שוה. רבים הקשו למה לא יחוייב הגזלן לשלם אף הוא כפל כשם שנתחייב הגנב?

הרמב"ם, נותן לזה שלוש סיבות והנה שתיים מהן:

מורה נבוכים מאמר ג' פרק מ"א:

ואמנם היות הגזלן לא יחוייב לשלם דבר נוסף על צד הקנס, שהחומש אינו רק לכפרה על שבועת השקר, אבל על גזלתו אינו מוסיף כלום, הוא... שהגנבה אפשר בדברים הגלויים ובדברים המוצנעים והגזל אי אפשר אלא בנגלה.
ואפשר לאדם להשמר מן הגזלן ולעמוד כנגדו ואי אפשר כן עם הגנב.
ועוד: שהגזלן ידוע ויבוקש וישתדלו להוציא מידו מה שלקח, והגנב אינו ידוע.
ומפני אלו הסבות כולם חייבו הגנב קנס ולא חייבו הגזלן קנס.

פסוק ז'

"וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו"

ספרי כ"א:

"והשיב את אשמו בראשו" – למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא ה') "ושלם אותו בראשו" אין לי אלא דמים, עיקר מניין?

(מלבי"ם:

...הוה אמינא שאינו מוסיף חמש רק אם אין הגזלה בעין ומשלם דמים, אבל כשמשיב הגזלה עצמה אינו מוסיף חמש?)

ת"ל: "והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יוסף עליו".

פסוק ז'

"וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו"

בבא מציעא נד ע"א:

(ויקרא כ"ז י"ג) "ויסף חמשתו עליו" – שיהא הוא וחומשו – חמשה, דברי ר' יאשיה. (רש"י ד"ה הוא וחומשו – חמשה: היינו חומש מלבר, שהוא רביע הקרן). ר' יונתן אומר: "חמשתו" – חומשו של קרן אבעיא להו.

ספרא ויקרא ה' ט"ז:

"ואת חמישתו יוסף עליו" – שיהא הוא וחומשו חמשה.

מלבי"ם, (ולספרא שם):

יש הבדל בין המספר הסידורי: "שלישי, רביעי, חמשי", ובין המספר החלקי: "שלישית, רביעית, חמשית", שבמספר הסידורי יהיה הנמנה רביעי או חמשי חוץ להמנוי קודם לו, ובמספר החלקי הוא בתוך המנין השלם וחלק ממנו – "מלגיו". "יום שלישי", "השנה הרביעית" הוא אחר הקודם, אבל "רביעית ההין", "עשירית האיפה" היא מלגיו.
ועל כן דעת ר' יונתן (בבא מציעא נ"ד), שגם פה החומש הוא מלגיו, ופירוש "חמשיתו" – חמשית הקרן, דומה כמו "מחציתו" או (יחזקאל ה') "שלישיתו באש תבעיר".
אבל הספרא אתיא כר' יאשיה, וסבירא ליה שיהיה הוא וחומשו חמשה (היינו "מלבר"). ועם העיון בכתוב דקדק כהלכה, כי...