פתרון חלומות שרי פרעה

פסוק ז'

"וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם"

רמב"ן:

ד"ה וישאל את סריסי פרעה: היה ראוי שיאמר הכתוב "וישאל אותם לאמור": אבל האריך כי רצה לספר בשבח יוסף, שהיה נער עבד ושאל לשני שרים גדולים, והם בבית אדוניו אשר שנא אותו, והיה כל אחד יכול לצוות לשאת את ראשו מעליו, ולא פחד מהם מלשאול אותם ולומר להם דעתו בפתרון, כי בטח בחכמתו; שאילו נמלט - שר האופים היה תולה אותו.

אור החיים:

ד"ה וישאל את סריסי פרעה: ...נראה כי יתן הכתוב טעם לשאלת יוסף לשני השרים: "מדוע פניכם רעים", כי אין זה מהלכות דרך ארץ לבקש לדעת מחשבות הגדולים. וזהו אמרו: "וישאל יוסף את סריסי פרעה" פירושו: הגם שהוא יוסף, כידוע הוא עבד והם סריסי המלך, אף על פי כן – שאלם!
והטעם "אשר אתו בבית הסהר" יש בזה שני טעמים: האחד, כי להיותם עמו במשמר חש כי זעפם עמו הוא. והשני, כי לצד שהם איתו במשמר כל הפנים שווים, וכולם יקראו אסורים. ולצד זה לא חש לגדולתם.
ועוד שהיו "בבית אדוניו", ואפשר שנוגע זעף זה לאדונו, ושאל כמשפט עבד נאמן לאדוניו לפקח בעניניו.
ולזה שאלם: "מדוע פניכם רעים היום?" דקדק לומר "היום", כי אין לומר שפניהם רעים לצד אוסרם בבית המשמר, כי דבר זה אינו חדש והיה להם להיות כן גם מאתמול, גם משלשום.

1.

מה הקשיים השונים בפסוקנו שאותם רצו ליישב?

2.

השוה לדברי הרמב"ן כאן את דבריו בפרשתנו ל"ט ח': ד"ה וימאן ויאמר אל אשת אדוניו: סיפר הכתוב כי מיאן לעשות כרצונה, אף על פי שהיא גברתו אשת אדוניו, והוא ירא ממנה, כי היה ירא את השם יותר, וזה טעם "אל אשת אדוניו". במה יש בדברי הרמב"ן האלה סעד לדבריו במקומנו?

פסוק ח'

"חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ"

רמב"ן:

וטעם ופותר אין אותו: אין מודיע העתיד ממנו. וייתכן ששלחו לקצת החרטומים בבוקר; או שהיו אנשים עמהם בבית הסוהר, ואין פותר אותו; או שאמרו: ואין בעולם פותר אותו כפי דעתנו, כי נעלם הוא מאוד.

העמק דבר:

ופותר אין אותו: כדרך הנשמרים במאסר, שאין מניחים אנשים זרים לשם, על כן לא יכלו לקרוא להם פותר.

נסה להכריע בין הפירושים השונים על פי לשון הכתוב. השווה: מ' ח' – ופותר אותו אין; מ"א ח' – ואין פותר אותם; מ"א ט"ו – ופותר אין אותו.

פסוק ח'

"הֲלוֹא לֵא-לֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי"

ראב"ע:

וטעם "הלא לאלוהים פתרונים", כי פתרון החלומות לַשֵם הוא, כי הוא יודע העתיד, והראה בחלום מה יהיה למי שירצה, ואם אני אפתור אותו לטוב או לרע, לא יועיל ולא יזיק. ואחר שהדבר כן – ולשם פתרון כל החלומות, אל תחששו שתספרו חלומותיכם לי, ו"כל החלומות הולכים אחרי הפה" (ברכות נ"ה ע"ב) דעת יחיד הוא.

רמב"ן:

הלא לאלוהים פתרונים: אמר רבי אברהם (אבן-עזרא), כי יאמר, כי המקרים העתידים לבוא בחלומות לאלוהים הם, כי הוא לבדו המחליט והמודיע העתיד והוא העושה שלום ובורא רע, ואין בדבורי לכם תועלת או הפסד. וזה אמר, שלא יענישוהו אם תבוא להם רעה, או כדי שיספרו אותם אליו ולא יבזוהו.
ואם כן (=כפירוש הראב"ע) אין למילת "הלא" בזה טעם. ואולי היה פירושו כמו "הנה" אמר: הנה לאלוהים לבדו פתרונים ולא לאדם הפותר.
והנכון בעיני כי יאמר: הלא לאלוהים פתרונים בכל החלומות הנעלמים והסתומים, והוא יכול להודיע פתרון חלומכם, ואם הוא נעלם בעיניכם – "ספרו נא לי", אולי יישר בעיניו לגלות סודו אלי.

1.

מה קשה להם בפסוקנו?

2.

נגד איזו דעה מוטעית של השרים בענין פתרון החלומות מופנים דברי יוסף לדעת הראב"ע, ונגד איזו דעה מוטעית הם מופנים לדעת הרמב"ן?

3.

הסבר את מאמר ר' אלעזר בברכות נ"ה שהובאו בדברי הראב"ע.

4.

למה לו לראב"ע להדגיש שמאמר זה אינו אלא דעת יחיד?

פסוק י"ד

"כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ
וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה"

פסוק כ"ג

"וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ"

בראשית רבה פ"ט (תהלים מ' ה'):

"אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" – זה יוסף, (שם) "ולא פנה אל רהבים" – על ידי שאמר לשר המשקים (בראשית מ' י"ד) "זכרתני... והזכרתני", נתוספו לו שתי שנים (בבית הסוהר) "ויהי מקץ שנתים ימים".

רש"י, פסוק כ"ג:

ד"ה וישכחהו: לאחר מכאן, מפני שתלה בו יוסף לזכרו, הוזקק להיות אסור שתי שנים, שנאמר (תהלים מ' ה') "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו לא פנה אל רהבים" – ולא בטח במצרים הקרויים "רהב".

ר' אברהם בן הרמב"ם, (יצא לאור לונדון תשי"ח, תרגום מערבית ע"י ויזננברג - הוצאת דוד ששון):

ואמרו שבשביל שתלה יוסף בשר המשקים בבקשת ההצלה נענש ששכח אותו שר המשקים שתי שנים. ואין רחוק שיהיה דוגמת בטחון זה בבשר ודם מן הדברים אשר בהם גנות על הצדיק דוגמתו של יוסף...
ואפשר שלא תהיה עליו גנות בזה, שהרי אם יהיה בטחונו של המאמין שלם בלבד, לא יגרע מבטחונו אם ישתמש בסיבות הרגילות. ויעקב, עליו השלום, כבר נשתמש במנחה להנצל מן עשו, ויצחק נשתמש באמירתו על רבקה "אחותי היא" (בראשית כ"ו ז') להנצל מן אבימלך ועמו, וכזה אברהם על שרה (י"ב י"ג; כ' ב') ואין בזה על אחד מהם גנות.
ומה שנתאחר יוסף לצאת ושכח אותו שר המשקים שתי שנים הוא שהמתין עד שהגיע זמן של מתיר אסורים קצב בו את יציאתו כמו שאמר בזה בתהלים (ק"ה י"ט כ') "ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו עד עת בוא דברו... שלח מלך ויתירהו, מושל עמים ויפתחהו, שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו" והיתה יציאתו בזמן שהיה לפרעה צורך בו, שעל ידי זה יצא להיות שר נכבד קרוב למדרגת המלך, היפך יציאתו ע"י המלצתו של שר המשקים בעדו, כן ביאר זה בן חפני ז"ל (= ר' שמואל בן חפני גאון במאה הי"א).

1.

מהן שתי התפישות במעשה יוסף (= בקשתו את שר המשקים)? (השוה לדברי המדרש את דברי בעל עקדת יצחק בהשתדלות יעקב לפני עשו – גיליון וישלח תשט"ו).

2.

הסבר בדברי בראשית רבה דלעיל את המילים "זה יוסף", שנתקשו בהם מפרשי המדרש!

השוה: פרק ל"ט פסוק כ' "וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר... וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר" פרק מ' פסוק ג' "וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֶל בֵּית הַסֹּהַר" פרק מ' פסוק ה' "אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר" פרק מ' פסוק ט"ו "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר" הסבר, מדוע נקרא "בית הסהר" רק בפסוק ט"ו בכינוי "בור", ולא נקרא כן בכל פרקנו בשאר פסוקים?