דברי אברהם לעבדו

אברבנאל, מקשה לפרשתנו:

למה ציוה אברהם שלא יקח אשה מבנות הכנעני, האם מפני שהיו עובדי עבודה זרה, גם בעבר הנהר היו כן, ומה הואיל בתקנתו? והנה: אם יצחק ציוה ליעקב כן, היה מפני הנסיון שראה שהיו מורת רוח לו ולרבקה ולא ניסה בזה אברהם. ומדוע הרחיק בנות כנען ולא הרחיק בנות בתואל ונחור שהיו רעים וחטאים מצד אמונותיהם כאנשי כנען, כל שכן שאמר "אשר אנכי יושב בקרבו" – דרשוהו חז"ל על ענר אשכול וממרא, והם היו אנשים טובים ובעלי בריתו, ולמה אסרם?

והנה תשובות אחדות לשאלתו:

מדרש הגדול בראשית:

כי אל ארצי ואל מולדתי תלך: והלא כולם עובדי עבודה זרה, דכתיב (יהושע כ"ד) "בעבר הנהר ישבו אבותיהם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלוהים אחרים" – ואברהם יצא מהם!!
אלא אמר אברהם: הואיל ואני מגייר – אגייר ממשפחתי ומבית אבי, שהן קודם לכל, ולא עוד אלא שהן קרובי תשובה. מכאן אמרו: לעולם תהא דעתו של אדם קרובה לקרוביו, ואם יש לו (קרובים) עושה בטובתו, וכן הוא אומר (ישעיה נ"ח ז') "ומבשרך אל תתעלם".

דרשות הר"ן, (רבנו נסים) על התורה (מתוך הדרשה החמישית):

המצוות והעברות אשר בתורה הם על שתי פנים: מהם שיעשו רושם בגוף ובנפש, כמדות וכמעשים, ומהם שיעשו רושם בנפש בלבד כאמונות. והנה אותם שיעשו רושם בגוף ובנפש הם אשר יעשו רשומם אל הבנים המשתלשלים מהם, כשנאה ונקמה וכאכזריות וכזימה ורכילות, ודומיהם, שהן יעשו רושם בנפש מהצד שהן עברות, ובגוף, לפי שהמדות יפעלו בליחות, כמו שהליחות יעשו תכונה במידות.
(כי כמו כאשר יהיה דם הלב רותח, יהיה האדם כעסן, כן מי שיכעס יעשה דם לבו רותח). הנה אם כן אותן המידות יחייבו המזגים הגופניים ולזה ימשך ענינם לבנים, וזה רוע אנשי כנען.
אמנם הדברים העושים רושם בנפש בלבד והם האמונות עם היותן כוזבות ורעות, לא יתפשטו בבנים. ולזה לבן ובתואל עם היותם עובדי עבודת כוכבים לא היה מחוייב שיעבור רישומם לבניהם, ולכן בחר אברהם בהם והרחיק בנות הכנענים.
ולכן היו האבות מזהירין מהתחתן בבנות כנען להיות תכונותיהם הלביות (= מלשון 'לב') רעות ומועברות לבניהם אחריהם על הצד שאמרנו, כי הן רושמות הנפש והגוף ולכן ימשכו לבניהם אחריהם.

שמואל דוד לוצאטו:

שאם היה מתחתן בהם, שוב לא יתכן לישראל להוריש הכנעני מארצו, אחרי היותם אחים, כמו שלא יתגרו מלחמה במואב, עמון ואדום.

פסוק ז'

"ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי"

רש"י:

ולא אמר "ואלוהי הארץ" ולמעלה הוא אומר (ג') "ואשביעך בה' אלוהי השמים ואלוהי הארץ". אמר לו: עכשו הוא אלוהי השמים ואלוהי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלוהי השמים ולא אלוהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ.

אבן כספי, משנה כסף ג':

ד"ה אלוהי השמים ואלוהי הארץ: ואין קושיה, כי אחרי כן לא אמר רק "ואלוהי השמים", כי כבר הודעתיך, שהביאור חסד ועזיבתו אינו חמס.