הכנסת האורחים של אברהם

1) פסוק א'

ד"ה כחם היום: הוציא הקב”ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים.

2) פסוק ב'

ד"ה והנה שלשה אנשים: אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות.
תדע לך שכל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים "ויאכלו", "ויאמרו" ובבשורה נאמר (י') "ויאמר: שוב אשוב אליך". ובהפיכת סדום הוא אומר (י"ט כ"ב) "כי לא אוכל לעשות דבר לבלתי הפכי". ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט הוא שנאמר (י"ז) "ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר: המלט על נפשך" - למדת שהאחד היה מציל.

גור אריה:

טעם הדבר שענין המלאך הוא השליחות, ולכך נקרא "מלאך" לשון השליחות, ושמות המלאכים היו לפי השליחות שנשתלחו. לכך, אם מלאך אחד עושה שתי שליחויות, היה מלאך אחד – שני מלאכים, וכן בעצמו אם שני מלאכים עושים שליחות אחד, יהיו שני מלאכים – מלאך אחד, אחרי שעיקר עצמות המלאכים - השליחות.

3) פסוק ב'

ד"ה נצבים עליו: לפניו (כמו במדבר ב' "ועליו מטה מנשה"), אבל לשון נקיה הוא כלפי המלאכים

4) פסוק ג'

ד"ה ויאמר אדני אם נא...: לגדול שבהם אמר וקראם כולם אדונים, ולגדול אמר "אל נא תעבור", וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו; ובלשון זה הוא חול.

דבר אחר: קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר "וירץ לקראתם" האמירה קודם לכן היתה. ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל (בראשית ו' ג') "לא ידון רוחי באדם" שנכתב אחר (ה' ל"ב) "ויולד נח את שם את חם...", ואי אפשר לומר כן אלא הגזרה היתה מקודם עוד כ' שנה. ושני הלשונות בבראשית רבה.

5) פסוק ה'

ד"ה אחר תעבורו: אחרי כן תלכו.

6) פסוק ו'

ד"ה קמח סולת: סולת לעוגות, קמח לעמלן של טבחים, לכסות את הקדרה, לשאוב את הזוהמא.

7) פסוק ז'

ד"ה אל הנער: זה ישמעאל כדי לחנכו במצוות.

8) פסוק ט'

ד"ה הנה באהל: צנועה היא.