הפטרה
הושע פרק ב
| א. | השוואת מפרשים |
"וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי"
פסוק ב'
"וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל"
פסוק ג'
"אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה"
פסוק ד'
"רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ..."
פסוק א': ד"ה והיה: זאת הפרשה דבקה היא, כי במקום שיגלו שם יולידו בנים רבים, רק אינם יראים את השם. ופירוש "והיה במקום" כמו "תחת אשר לא עבדת" (דברים כ"ח י"ז), והטעם כי הם קוראים לעצמם 'בני אל חי' והם באמת לא עמי, בעבור מעשיהם הרעים. פסוק ב': ד"ה ונקבצו: טעם 'ונקבצו' שרבים מבני יהודה תפס סנחריב, וכן כתוב, כי תפש כל ערי יהודה הבצורות. 'ושמו להם ראש אחד' – שהו סנחריב. ד"ה ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל: שנפרד עון בני ישראל, והנה הכל לגנאי ולא לשבח. או הטעם כי גדול יהיה יום אידם כיום יזרעאל. פסוק ג': ד"ה אמרו לאחיכם עמי: כדרך (מלכים א' י"ח) "ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול", וכדרך (קהלת י"א ט') "שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך"; או (עמוס ד') "באו בית אל ופשעו" ורבים ככה. על כן אחריו "ריבו באמכם ריבו" – איך אתם בני אל חי והאם זנתה?! |
פסוק א': ועד שיהיה מספר בני ישראל בארצות אויביהם באחרית הימים כחול אשר על שפת הים, שאף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (ויקרא כ"ו) אלא אפרה וארבה אותם שם, ויכירו וידעו כל גויים שעדיין אני אוהבם. והיה במקום אשר נאמר להם שם כשגלו שאינם עמי, שאילו היו עמי לא גלו, יאמר להם: בני אל חי, שאם מתו אבותיהם אלוהיהם חי, ולא יתומים הם מאביהם שבשמים, ולא אלמן ישראל מאלוהיו, ועד אותה העת יקראו 'לא עמי'. ואז יעקר שם זה מהם, ויאמר להם בני אל חי. ואז -
פסוק ב': 'ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו' – לארצם, ועל ידי שיעיר המקום רוחם לכך, שישימו להם ראש אחד וחבורה אחת איש ממקום תפוצתו ויעלו מארץ שבים. 'כי גדול יום יזרעאל' – כי גדול יהיה יום ישראל הנפוצים והנזרעים בארצות אויביהם להושיעם ולקבצם, וזרעתים לי בארצי ובנחלתי. ולכך יקראו 'בני אל חי'. ולא באו שני המקראות הללו אלא שעד אחרית הימים שיפרו וירבו ויזרעו בארצם, יהיו נקראים 'לא עמי', ולא באו לנחם, שעדיין עומד בתוכחתו, שאומר לבניה 'ריבו באמכם ריבו' – וכן הוא פשוטו, 'כי אתם לא עמי' ואנכי לא היה לכם ימים רבים, עד אחרית הימים שתרבו ותקבצו לארצכם שאז תקראו 'בני אל חי'. |
באחרית הימים – זה מובנה של פתיחת הנאום – בעתיד הרחוק, יקיים ה' הבטחותיו שהבטיח את האבות. אזי יהיה מספר בני ישראל כחול... לא יקרא עוד "לא עמי"... אחר הפתיחה ניגש הוא לפתח רעיון זה באריכות. מעין נקודת המסע משמש לו תאור מצבה בהוה... ההוה הנהו חשוך מאוד. |
1. |
מהו הקושי העיקרי שמנסים שלושת המפרשים ליישב? |
2. |
מהו ההבדל בין הראב"ע לבין ר' אליעזר בפירוש שלושת הפסוקים הראשונים בכללם? |
3. |
מה רצה הראב"ע להוכיח בעזרת הפסוקים ממלכים א' י"ח ומקהלת י"א ומעמוס ד'? |
4. |
האם קרוב קאסוטו בפירושו לאחד מהם או הלך בדרך אחרת לגמרי? (הן בתפישתו הכללית, הן בפרטי הדברים)? |
5. |
היכן מצא קאסוטו בפסוקים אלה רמז להבטחות שהבטיח ה' את האבות? |
6. |
מהו "יום יזרעאל" לפי כל אחד משלושת הנ"ל? |
| 7. |
כיצד מתיישב פירושו של קאסוטו ליום יזרעאל עם הנאמר בהושע א' ד'? |
8. |
מי מן המפרשים הנ"ל מפרש את המלים "ועלה מן הארץ" בהתאם לפירושן בשמות א' י'? |
| 9. |
קאסוטו מביא כדוגמא לתפישתו הכללית את מבנה פרקנו, ביחוד את פתיחתו – את מזמורי תהלים ע"ג וצ"ב. הסבר מה הדמיון לפרקנו. |
