המבול

פרק ז' פסוקים י"ז-כ"ד

פרק ז' פסוק ח'

"מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה {שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ...}"

פרק ז' פסוק י"ד

"... וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף"

פרק ז' פסוק כ"א

"וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ
בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ        וְכֹל הָאָדָם"

פרק ז' פסוק כ"ג

"וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם             וַיִּמָּחוּ..."

פרק ח' פסוקים ט"ז-י"ז

"כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר
בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ           הוצא (הַיְצֵא) אִתָּךְ"

פרק ח' פסוק י"ט

"כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה"

ר' יוסף אבן-כספי, פרק ז' פסוק ח':

ד"ה מן הבהמה הטהורה: מי יתן טעם וסיבה הכרחית או שום בחירה בשינויים שעשה נותן התורה בסיפור זה, והוא כי למעלה בתחילה (פסוק ג') זכר עוף ולא זכר רמש, ובשלישית היא פה (פסוק ח') זכר בהמה ועוף ורמש; ועוד רביעית (פסוק י"ד) יסדר חיה, בהמה, רמש, עוף; ועוד חמישית (פסוק כ"א) יסדר רמש, עוף, בהמה, חיה, שרץ, אדם; ועוד ששית (פסוק כ"ג) יסדר אדם, בהמה, רמש; ועוד שביעית ביציאה (ח' ט"ז) יסדר חיה, עוף, בהמה רמש; ועוד שמינית (פסוק י"ט) יסדר חיה, רמש, עוף.
ובכלל: כי מי שיתן סיבה לכל אלו השנויים מצד שינוי הסידור שבא בכאן וגם תוספות וגרעונות, הוא – כמו שיאמר המורה בכמו זה – מכוון כוונות לא כיוון בם אומרם.
אבל לפי דעתי בחר וכיוון נותן התורה לעשות אלו השנויים בזה וכדומה לזה בדברים הקלים, להעירנו על עשותו בכחו זה בקצת הענינים, עד שנדע, כי קצת אלו השנויים אין לתת בהם טעם, כי הם מטבע האפשרי השווי, אין אחד יותר ראוי מן האחר... וגם בקצת ענינים וסידורים ילמדנו כי יש מן ההכרחי, וכל זה צריך עיון. אחר הניחנו החלוקות והמינים, הנה הסכנה הוא פן נחליף מין במין ונחליף חי במת, וזכור זה והקם על זה.

מלבי"ם, פרק ז' פסוק כ"א:

ויגוע כל בשר... תחילה "ויגוע כל בשר" שיצאו נפשותיהם שהיא הגויעה.
וסידר בזה עוף, בהמה, חיה, שרץ, אדם, כי העוף לחלישותו גוע תחילה, ע"י השטף הבא מלמעלה; ואחר כך מתו גם הבהמות ואחר כך גם החיות, שיש מהם שמגורתם במערות צורים בראשי ההרים ששם מצאו סתר בין נגד הגשם שבא מלמעלה בין נגד שטיפת התהום, כי כשבאו המים עד ראשי ההרים גמעו גם המה; אחר כך מתו השרצים שבתוכם ימצאו מינים רבים החיים במים וביבשה והם האריכו ימים יותר.
ואחר כך מת האדם, כי אין ספק שהאדם שהוא בעל תחבולות יותר מכולם, עלה על ראשי ההרים והסתתר בצורים עד שנמצאו יחידים נמלטים, או שעברו בספינות על פני ימים; אולם אחרי שעלו המים ט"ו אמה מלמעלה לראשי ההרים פסקו כל התחבולות, שהגם שעלו לעצים הגבוהים שעל ראשי ההרים, נהרגו מן השטף, והספינות נשברו בלב ימים, וספו תמו מאין מחיה, עד שגם מין האדם גוע ואיננו.

קאסוטו, מנח עד אברהם עמ' 52-53, פסוק כ"א:

כל בשר הרומש על הארץ: כלל, ואחריו פרט: עוף, בהמה, חיה, שרץ, לבסוף אחרון חביב, האדם.

ד"ה וכל האדם: כך מסתיים הפסוק, כאילו מתוך עצבון מר: לא רק העוף הרגיל לפרוח במרומי שמים, ולא רק הבהמה החביבה על האדם, ולא רק החיה הרחוקה יותר מן האדם, ולא רק השרץ הנבזה ברובו בעיני האדם, אלא גם החשוב שבנבראים, האדם, ולא רק מקצתו של מין האדם, אלא כולו!
גם השרץ, שלא דאג הכתוב להזכירו במפורש בפסקות הקודמות, נזכר כאן כדי לרדת עד הדרגה הנמוכה ביותר בסוגי בעלי החיים ולעלות אחר כך בקפיצה פתאומית לדרגה הנשגבה ביותר: "וכל האדם".

1) פסוק ד' ד"ה כי לימים עוד שבעה: ומילת "היקום" לא מצאנוה כי אם בפרשה הזאת. ושרשו מהפעלים שהפ"א שלהם אינו שלם על משקל כרוב. ויש אומרים שהוא מהפעלים נחי העי"ן והוא הפוך, כמו (תהלים ל"ה) "ריבה ה' את יריבי". ומלת "יקום" כלל לכל חי שהוא על האדמה.	א. תמהו מפרשי ראב"ע על דבריו הראשונים (עד "הזאת"). הסבר מהי התמיהה המתעוררת לגבי דבריו אלה וכיצד יש לישבה? ב. הסבר את דבריו המסומנים בקו!
2) פסוק י"א ד"ה וארובות: כמו (מלכים ב' ז') "הנה ה' עושה ארובות בשמים" והאוצר והחלון כלשון בני אדם ומשפטם.	א. מה קשה לו בפסוקנו? ב. על איזה "אוצר" ועל איזה "חלון" מדבר הראב"ע?
3) פסוק כ"א ד"ה ויגוע: וכבר גוע, ורבים בתורה כמוהו כמו (דברים ג' כ"ג) "ואתחנן" וכן (תהלים ע"ח) "וימטר עליהם מן" על פירוש האמת.	א. מה קשה לו? ב. מה ראיה מצא בתהלים ע"ח ע"ד לדעתו?

1.

פרק ז' פסוק י"ג "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה" ר' יוסף אבן כספי: הנה היו יותר קצר, אם אמר "בא נח ובניו ואשתו". הסבר, למה זכר איפוא את שמו של נח שלוש פעמים!

2.

השוה: פרק ח' פסוק ז' "וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" פסוק ח' "לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" פסוק י"א "וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" פסוק י"ג "וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה... חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" פסוק י"ג "וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה" פסוק י"ד "וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי... יָבְשָׁה הָאָרֶץ" נסה להסביר אחדים מן השינויים האלה! (לשימוש במלה "אדמה" עיין גם ה', כ"ט; ו', כ')