הפטרה

פסוק א'

"קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח"

פסוק א'

""קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ"

ראב"ע:

ד"ה כי בא אורך: לשבח, ולפי דעתי שביאת האור הוא חשך. כמו בא ערב ונפסק האור שהיה לך וזרח עליך כבוד ה'.

רד"ק:

ד"ה כי בא אורך: הגיע זמן ישועתך שהוא לך אורה גדולה, וכפל העניין ואמר "וכבוד ה' עליך זרח". וכן תרגם יונתן: ארי מטא זמן פורקנך.

ויש מפרשים: "כי בא אורך" שקע אורך, כמו שאמר (ויקרא א') "ובא השמש ומהר". אמר דרך משל: שקע אורך, שהוא אור העולם הזה, ויהיה לך תמורתו אור גדול והיא הישועה והשמחה...

אבן כספי:

ד"ה כי בא אורך: זה הלשון סובל שני מתנגדים כעניין כל תנועה, וכן (בראשית כ"ח א') "כי בא השמש", הטעם סר לשם או סר לכאן, וכן בא השמש על האופק או בא תחת האופק, אבל לא קרה שמצאנוה בספרים הנמצאים בידינו רק על בואו תחת האופק, אבל אין ספק שהוא גם כך נכון על בואו על האופק.
ומדעתי – אף על פי שאינו נמנע אמרו בכאן: "כי בא אורך" היה תחת האופק וההסתר – כוונת ישעיה פה באמרו בכאן "כי בא אורך" על הגלותו עליו, כמו שקדם "אורי", וכן "עליך זרח" – עליך יראה.

פסוק ב'

"כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים
וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה"

רד"ק:

חשך וערפל משל על הצרות.

אברבנאל:

עם היות שאמר זה על הצרות והרעות שיבואו אז על האומות, אין ספק שכיוון עוד בזה, שכל באי עולם בארצותם לגוייהם הולכים בחושך האמונות.

שד"ל:

לא שכך יהיה אחר הגאולה, כי הגאולה תאיר לכל העולם, וכמו שהוא אומר: "והלכו גויים לאורך", אלא בזמן שהחושך יכסה ארץ, אז - עליך יזרח ה'.

פסוק ה'

"אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ"

אברבנאל:

ודע שבמילת "תראי" לפי הספרים המדוייקים אין יו"ד בין התי"ו והרי"ש, ותרגם יונתן: "בכן תחזין".
אבל כפי המסורת הוא מלשון "יראה" וכמוהו אצלי בצפניה (ג' ז') "אך תיראי אותי תיקחי מוסר", שהוא מלשון "יראה", עם היותו חסר יו"ד.

דוד ילין, חקרי מקרא:  

... וזה מעין "משנה הוראה".

פסוק ט'

"כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ                    וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה
לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק               כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם"

רד"ק:

פירוש: שוכני האיים יקוו לי, כי אני המטיב והמריע, לפיכך יביאו בניך, ואפילו יהיו רחוק – יביאו אותם לארץ ישראל.

ד"ה ואניות תרשיש בראשונה: בחסרון כ"ף הדמיון – כבראשונה, כמו שהיו באות אניות תרשיש בראשונה בימי שלמה.

שד"ל:

נראה לי: יִקָוו (בקמץ תחת הקוף) מבניין נפעל וכטעם (ירמיהו ג' י"ז) "בעת ההיא יקרא לירושלים כסא ה' ונקוו עליה כל הגויים לשם ה'".

אור בהיר: (שמעון ברמן):

נראה מאוד נכונה דעת האומרים, כי פיעל "יקוו" שבפסוק הוא במקום נפעל יקוו (בקמץ) או יקבצו, ובזה יהיה המשך הפסוק ישר בלא לחץ. במקומות רבים בכתבי הקודש יבוא חילוף בניינים, אם חילופם הוא בניקוד בלבד, כמו (ישעיהו נ"ז) "כי מאתי גלית" - טעמו כמו גלית (בקמץ הגימל, והוא בניין קל).

פרק כ"ו פסוק ה'

"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט..."

ספרי:

מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא להיאבד ומעלה על לבן הארמי כאילו אבדו.

רש"י:

מזכיר חסדי המקום, ארמי אבד אבי לבן ביקש לעקור את הכל כשרדף אחרי יעקב.

תרגום אונקלוס:

לבן ארמאה בעא לאובדא ית-אבא.

ראב"ע:

מילת אבד מהפעלים שאינם יוצאים, ואילו היה ארמי על לבן היה הכתוב אומר מאביד או מאבד. והקרוב שארמי הוא יעקב כאילו אמר הכתוב כאשר היה אבי בארם היה אובד והטעם: עני בלא ממון...

ספורנו:

הנה אבי, שהיה יעקב, היה זמן מה ארמי אובד, שלא היה לו בית מושב...

רשב"ם:

אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם...

אנציקלופדיה מקראית, כרך א' טור 576:

הביטוי "ארמי אבד אבי..." פירושו כנראה הוא, שלשם הבעת תודה לה' על קנין הארץ, היה האיש הישראלי מעלה את זיכרון הימים שבהם היו אבותיו נעים ונדים כדרך הארמים.