הפטרה

פסוק י"ד

"בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי
רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק        כִּי לֹא תִירָאִי
וּמִמְּחִתָּה             כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ"

רש"י:

ד"ה רחקי מעושק: כמו (נ"ב ג') "התנערי מעפר", תרחקי מהעושקים אותך.

רד"ק:    

ד"ה בצדקה: שתעשי תהי נכונה בגדולה לעולם ותהיי רחוקה מעושק בני אדם, כי לא תיראי, אפילו פחד ויראה לא יהיה לך מהם ותהיי רחוקה ממחיתה, שלא תקרב אליך, והעניין כפול במילים שונות.

ד"ה רחקי: כמו "תרחקי", וכן (דברים ל"ב נ') "ומות בהר" כמו "ותמות". וכן (במדבר כ"ד כ"ב) "ושים בסלע קנך".

ראב"ע:

ד"ה בצדקה תכונני: מבניין התפעל והתי"ו מבולע.
והטעם שיעשו ישראל צדק בעולם ולא יעשקו הגויים כמשפט המלכים.

ר' אליעזר מבלגנצי:

ד"ה רחקי מעושק: בטחי בלבך להתרחק מעושק בני אדם שלא יעשקוך "כי לא תיראי", כי אין לך לירא אחרי שאת עושה צדקה ומשפט "וממחתה" מוסב על "רחקי" וכפל על "מעושק".

אבן כספי:

ד"ה כי לא תיראי: אין זה נתינת סיבה אל "רחקי מעושק", אבל הטעם: רחקי מעושק, ואם כה תעשי, הנה לא תיראי משום דבר ובפרט ממחיתה...

אברבנאל:

וכנגד מה שאמר "לא נוחמה" שהיה כן מפאת הגלות והנוגשים אציב עליהם כל היום, אמר "רחקי מעושק" כי לא תיראי, רצה לומר, את תהי מרוחקת מעושק ומגזל ומכל מיני מחיתה, כי לא תיראי שיקרבו עוד אליך.

מקרא מפורש, (ר' ירמיהו הינמן מיינשטר, ברלין תר"א):

...ויש מפרשים: אל תעשוק אחרים, אל תלך בחוזקה מיראתך שאחרים יעמדו נגדך.

שד"ל:

ממחשבת עושק, מאימת עושק שיעשקוך זרים.

מלבי"ם

ד"ה וכל גבולך לאבני חפץ: ... וכלל גם כן הכוונה שכל השבטים יתאחדו אז ולא יחצו לשתי ממלכות. והנה הפירוד במדינה יתהווה ע"י ארבע סיבות, שתיים פנימיות ושתיים חיצוניות:
א) ע"י העוני, ולזה הקדים רוב העושר שיהיה להם.
ב) ע"י מחלוקת באמונה וכתות שיחלקו בדת, כמו שהיה בבית שני, שעמדו אז הצדוקים והבייתוסים, ועל זה אמר "וכל בניך למודי ה'". שיקבל תלמוד מה' ולא תהיה מחלוקת ביניהם וממילא "ורב שלום בניך".
עוד יעמדו שני אויבים מבחוץ בעניין הזה:
א) עושקים בעבור הממון, ב) אויבים הבאים על הנפשות.
על זה אמר "בצדקה תכונני" גמר הבניין יהיה על ידי הצדקה שבזכותה תמלט משני מחריבים הבאים מבחוץ...

אור בהיר, (שמעון ברמן, ווילנא תרס"ד):

ד"ה בצדקה: בצדק, תוסדי, ולא יהיה עוד חמס ושוד ושבר בגבולך ותהיי רחוקה מעושק (ציווי במקום עתיד כמו ישעיהו ו' ט') מעול וצרה ולחץ. כי לא תיראי מאיש מאויבי ישראל ותהיי רחוקה ממחתה, משבר ופרץ, כי לא תקרב המחיתה אליך, והוא כפל עניין במילים שונות.
ונראה לי כי ייתכן מאוד אשר תיראי = תראי, מפועל "ראה" (וכן יש באיוב ו' כ"א בהרבה נוסחאות "תיראו חתת" בטעם "תיראו חתת ותיראו", הערת נ"ל.)
כן גם מודפס בדפוסים חדשים וכן יש להלן ישעיה ס' ה' שתי נוסחאות "תיראי" "תראי" וכן בצפניה ג' ט"ו יש שתי נוסחאות "תיראי" "תראי". עיין מנחת שי בכל אלה המקומות, וכן ירמיה י"ז ה': כתוב "ולא ירא כי יבוא חום" עתיד קל משורש "ירא", וקרי "ולא יראה כי יבוא חום" עתיד קל ושרש).
והטעם פה, שלא תראי עושק, ורחקי ממחיתה – מפחד, ובזה יהיו הדבורים בפסוק זה מקבילים.

פסוק י"ז

"כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח
וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי"

תנחומא תולדות ה':

"כל כלי יוצר עליך" ... אתה מוצא ישראל אומרים לפני הקב"ה: "ריבון העולמים! ראה היאך העכו"ם משתעבדים בנו, אין להם מלאכה אחרת אלא יושבין ומתיעצין עלינו, שנאמר (איכה ג') "שבתם וקימתם הביטה – אני מנגינתם". אמר להם הקב"ה: "מה הם מועילים?! גוזרים עליכם גזרות ואני מבטלן ושברן, שנאמר "אני מנגינתם"! (בראשית י"ג) "אשר מגן צריך בידיך".
"ויצו פרעה לכל עמו לאמור: "כל הבן הילוד היאור תשליכוהו" ורוח הקדש צווחת (איכה ג') "מי זה אמר ותהי ה' לא ציוה?!" פרעה ציוה? ה' לא ציוה! אלא (שמות א') "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
המן ביקש להשמיד את כל היהודים וה' לא ביקש אלא (אסתר ט') "ונהפך הוא! אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם".
בלק ובלעם ביקשו לקלל את ישראל וה' לא ביקש, שנאמר (דברים כ"ג) "ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפך ה' אלקיך לו את הקללה לברכה".
לפיכך כתיב: "מי זה אמר ותהי ה' לא ציוה?!"
הוי: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי".

אברבנאל:

והנה אמר "כל כלי יוצר עליך... וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי", לפי שהאומות היום הזה בחלוף דתיהם, מהם יכריחו דתם לא בויכוח, שלא יחפצו בטענות, אבל יאמרו, שמי שיסתור דתם – יהרגוהו! וזה עניין אומות ישמעאל. ומהם יעשו להכרחתם ויכוחים וטענות והיקשים עיוניים, וזה עניין חכמי אדום שנתיסדו בחכמת הדיבור. לכן אמר הנביא כנגד שניהם: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח" – בדרך מלחמה, כמשפט בני ישמעאל, "וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי" בדרך הויכוח כמשפט בני אדום, לפי שזאת נחלת עבדי השם וצדקתם שלא יזיקם דבר, ולא בחיל ולא בכוח ולא בטענות הלציות כוזבות.