פסוק י"ד
"וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי"
פסוק ט"ו
"הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ
גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ"
| 1. |
מלבי"ם:
ד"ה עזבני ה' וה' שכחני: כבר ביארתי בפירוש התורה פעמים רבות, כי דרך השפה העברית להקדים הנשוא אל הנושא, ובעת שמקדים הנושא אל הנשוא בא להראות איזה חידוש בנושא.
| א. |
מהי הצורה הסגנונית שבפסוק י"ד שאותה רצה ליישב בעזרת כללו זה? |
| ב. |
כיצד מתיישב העניין הסגנוני הנ"ל על פי הכלל הזה? | |
| 2. |
עד היכן נמשכים דברי "ציון" הפותחים במילת "עזבני" ובאיזו מילה פותחת התשובה הניתנת ל"ציון"?
(שים לב: לשאלה זו ניתן לענות שתי תשובות! ענה שתיהן ונמק כל אחת מהן.) |
פסוק י"ד
"וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי"
פסוק ט"ו
"הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ
גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ"
ברכות ל"ב:
"ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני" – היינו עזובה, היינו שכוחה?! אמר ריש לקיש: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם! אדם נושא אישה על אשתו ראשונה – זוכר מעשה הראשונה, ואתה עזבתני ושכחתני!" אמר לה הקב"ה: "בתי, שתים עשרה מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלושים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי שלושים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי שלושים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי שלושים גסטרא.
(רש"י:
לגיון וקרטון וגסטרא: שמות של שררה, כגון שלטון והגמון ודוכוס ופחה).
ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי שלוש מאות ושישים וחמישה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה, וכולן לא בראתי אלא בשבילך, ואת אמרת "עזבני ושכחני"?! "התשכח אישה עולה", אמר הקב"ה: כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר?!
אמרה לפניו: "ריבונו של עולם, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך, שמא לא תשכח לי מעשה העגל?"
אמר לה: "גם אלה תשכחנה".
אמרה לפניו: "ריבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני?"
אמר לה: "ואנכי לא אשכחך".
ועיין דברי הרשב"א לזה, בעלון ההדרכה.
| 1. |
הרי"ף, (על עין יעקב) מקשה על תחילת דברי הגמרא:
וקשה, כי דבר ברור הוא שיש לחלק בין עזובה ובין שכוחה, ואין שכוחה בכלל עזובה.
אם כן – התוכל להסביר מהי קושייתה של הגמרא על פסוקנו בשאלה "היינו עזובה – היינו שכוחה?!" |
| 2. |
המהרש"א, שואל על דברי הגמרא "שתיים מזלות בראתי...":
לא ידענא מוצאו דהך מילתא מהאי קרא!
התוכל ליישב קושייתו ולמצוא בפסוקינו רמז לכוכבים ומזלות שברא, "וכולן לא ברא אלא בשביל ישראל"? |
| 3. |
הגר"א, מתקן הגירסא:
"כלום אשכח עולות אילים", צריך למחוק "אילים" וצריך להיות "עולות אשים".
הסבר, מה נימוק הגהה זו? |
| 4. |
מהיכן בפסוקנו דרשו חז"ל פטר רחם שהקריבו אבותינו, ואת מעשה העגל שישכח ואת מעמד הר סיני שלא ישכח? |
פסוק ט"ז
"הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד"
רש"י:
ד"ה על כפים: על כפי, רואה אני כאילו את חקוקה על כפי, לראותך ולזכרך תמיד. (ובכתבי יד אחדים ובדפוסים עוד הוספה כאן: דבר אחר: מעל לענני הכבוד כמו (איוב ל"ו ל"ב) "על כפים כסה אור". וכנראה איננו מדברי רש"י).
רד"ק:
ד"ה על כפים: פירש רב סעדיה: על עננים וכן (איכה ג' מ"א) "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים".
|
הסבר מה ראו פרשנים לפרש "כפים" כאן בדרך זו? |
פסוק י"ז
"מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ"
פרשני המידות שהתורה נדרשת בהן מביאים את פסוקנו כדוגמא לפסוק המתפרש על פי המידה "מדרך קצרה" (מידה ט' מבין ל"ב מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי).
| 1. |
הסבר מהו האיבר שעליו מדלג פסוקנו. |
| 2. |
העתק פסוקנו לפי זה בסימני פסוק. |
| 3. |
היכן מצינו בהפטרתנו עוד פסוק המתפרש על פי מידה זו? |
| 4. |
רגילים להשתמש בפסוקנו בהוראה אחרת מאשר הוראת הפשט. במה סוטה ההוראה ההיא מפשוטו של מקרא? |
פסוק י"ז
"מִהֲרוּ בָּנָיִךְ"
תרגום יונתן:
ייחון (=מהרו) יבנון חרבותיך
(וכן תרגמו גם השבעים, וגם רב סעדיה גאון.)
| 1. |
הסבר, מה המריצם לתרגם כך? |
| 2. |
הוכח מתוך הכתובים שגרסתנו "בניך" – עיקר! |
