הפטרת שבת נחמו

פסוק א'

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי        יֹאמַר אֱ-לֹהֵיכֶם"

פסיקתא דרב כהנא, נחמו ק"ו:

ר' חנינא בר פפא אמר: אמרו ישראל לישעיה: "רבנו ישעיה, תאמר שלא באת לנחם אלא לאותו דור שחרב בית המקדש בימיו"?
אמר להם: "כל הדורות באתי לנחם!"

פסוק ב'

"כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ"

אברבנאל:

שלא היו רעותיהם מקריות אלא השגחתיות מאת ה', ושלקו כפליים ממה שפשעו, כי עם היות שלא היה הדבר כן, כי כגובה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו, הנה כדי לפייסם ציוה שיאמרו כן, לפי שהיושב בצער ינוח לו, כשיאמרו לו, שבאה לו צרה רבה על לא חמס עשה. ואיוב יוכיח, שהיה מצטער, לפי שהבריות היו אומרים לו, שנענש כפי חטאו... והעניין כולו שכבר מרקו עוונותיהם ונשאר הקב"ה כאלו לווה מהם וחייב להשלים להם טובות על מה שקבלו יותר מן הראוי, ונאמן הוא לשלם.

אלשיך:

ואשר אמרתי נחמה כפולה באמרי "נחמו נחמו", כי בעונש לקחה בתשלומי כפל, כי הנה "לקחה מיד ה' כפליים", כי עקיצת האוהב קשה לאדם ממכת חרב האויב, וזהו "כי לקחה" – במה שהיא "מיד ה'", שהוא אביה הרחמן – "כפליים בכל חטאתיה", כי הרגישה כפליים ממה שהייתה מרגשת על ידי זולתו.

שד"ל:

דברי תנחומים הם, ודרך המנחמים להגדיל הצרה בעיני מי שבאה עליו, למען הראות עצמם מרגישים בצרתו, שאם לא יעשו כן יאטם אזנו לתנחומיהם (וקרוב לזה אברבנאל).
ומי שלא תנוח דעתו בפירוש זה – הנה לו פירוש אחר שהוא לר' שלמה מאריני ז"ל (רב בפאדובה) בספרו "תיקון עולם": לדעתי כפליים בכל חטאותיה הוא כמשמעו, והוא על דרך (זכריה א' ט"ו) "אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה".

פסוקים ג'–י"א

יש לשאול בקולות שנזכרו בפרשה, אם באומרו ראשונה (פסוק ב') "קול קורא במדבר פנו דרך ה'" ומהו הקול שקרא זה? ואם באמרו (פסוק ו') "קול אומר קרא ואמר מה אקרא" ולא פירש מי הוא הקול האומר "קרא" ומי הוא אשר ישיבהו "מה אקרא"?

פסוק ג'

"קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה'           יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵא-לֹהֵינוּ"

רש"י:

ד"ה קול: רוח הקודש קורא במדבר דרך ירושלים פנו דרך ה' לשוב גלויותינו לתוכה.

ראב"ע:

ד"ה ישרו בערבה: הטעם כפול.

רד"ק:

ד"ה קול קורא: וטעם "פנו", "ישרו" כי ימצאו במדבר ובערבה דרך סלולה כאילו פנו וישרו אותה בני אדם, וטעם "לאלוקינו" כי הוא מנהיג זה העם היוצא מהגלות.

אבן כספי:

ד"ה קול קורא במדבר: אין טעמו שהקול הקורא היה שוכן במדבר, אבל היה בשמים בארץ בישוב, ואולם היה אומר כי במדבר יפנו דרך ה' ובערבה יישרו מסילה ולכן שמו זקף בשם "קורא" וגעיא בשם "במדבר".

ר' שלמה מאריני, ספר תיקון עולם:

בעבור שני דברים היה נראה שזאת הגאולה תהיה בלתי אפשרית, האחד מצד שפלות ישראל עד הקצה והשנית היות האומות בגובה רום ההצלחות הזמניות. על שני אלה היו בוכים ר' יהושע ור' טרפון וחבריהם כששמעו קול המונה של רומא – והיא הצלחת האומות, וכשראו שועל יוצא מהר הבית – והיא שפלותם של ישראל, עד שניחם אותם ר' עקיבא ואמרו: "נחמתנו, נחמתנו" על שניהם.
וכנגד שפלות ישראל אמר: "קול קורא במדבר" שישראל עתה הם כמו מדבר שמם בלי שום לחלוחית שישמעו לקול הקורא והמעורר אותם ויכינו עצמם להיגאל...

פסוק ה'

"וְנִגְלָה כְּבוֹד ה'          וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו          כִּי פִּי ה' דִּבֵּר"

רד"ק:

ידעו כל בני אדם, כי פי ה' דבר, כלומר: ידעו אז, כי הנחמות האלה שדברו הנביאים על פי ה' דברו מה שדברו, כשיראו שיתקיימו הנבואות, "וראו" – עניין ידיעה והבנה.

באור:   

אז יראה כל בשר שכל הנעשה תחת השמש בטבע ולמעלה מן הטבע הוא פי ה', כי הוא אמר ויהי, ושכל דבר ודבר הוא מיוסד בבינה דעת והשכל, ומחכמה וגבורה שיש בכל דבר קטן מבריאה ועשייה תראה, שפי ה' דבר, תכירו גבורת הבורא.

שד"ל:

מליצה שגורה בפי הנביאים לקיים מה שאמרו ולומר: כן יהיה בלי ספק מאחר שהאל דיבר, וכן למעלה (ישעיהו א' כ') "חרב תאוכלו כי פי ה' דבר".

דוד ילין, חקרי מקרא:

האתנח היה צריך להיות תחת "יחדו", כי הכוונה כי כל בשר יראו אותו, את כבוד ה' אשר יגלה. ומילת "כי" נפרדת ממה שלפניה. הוראתה "אכן", כמו במקומות רבים בישעיה, והמשפט כי פי ה' דבר חתימה לכל שלושת הפסוקים (ג'-ד'-ה'), ולא למאמר "וראו כל בשר יחדו".