רוצח בשגגה

פסוק ל"ב

"וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן"

ספרי:

"ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו" – הרי שהרג את הנפש במזיד, שומע אני, אם יתן ממון יגלה?
תלמוד לומר: "ולא תיקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו".

רש"י:

ד"ה ולא תיקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו: למי שנס אל עיר מקלט שהרג בשוגג אינו נפטר מגלות בממון ליתן כפר לשבת בארץ בטרם ימות הכהן.

ד"ה לנוס: כמו לְנָס (בשווא ובקמץ) כמו (איכה ב') "שובי מלחמה" – ששבו מן המלחמה, וכן (צפניה ג') "נוגי ממועד", (יהושע ה') "כי מולים היו". כאשר תאמר "שוב" על מי ששב כבר ו"מול" על מי שמל כבר, וכן תאמר "לנוס" למי שנס כבר, וקורהו "נוס" כלומר "מוברח".
ואם תאמר "לנוס" – לברוח, ותפרשהו: ולא תיקחו כפר למי שיש לו לברוח לפוטרו מן הגלות, לא ידעתי היאך יאמר "לשוב לשבת בארץ", הרי עדיין לא נס, ומהיכן ישוב?

רמב"ן, פסוק ל"א:

ד"ה ולא תיקחו כפר לנפש רוצח: הנכון בכתוב הזה, כי בתחילה הזהירנו מן המזיד "ולא תיקחו כפר" פדיון ממון לנפש רוצח "אשר הוא רשע למות", כי על כל פנים יומת, לא ינצל בשום עניין מן המיתה, לא בגלות ולא במכות ועונשים אחרים. ואחרי כן אמר: ולא תיקחו כפר שינוס וישוב לארץ עד מות הכהן, ויחזור אל מחוייבי הגלות אשר הזכיר, שבהם עיקר הפרשה, כאילו אמר: וכן לא תיקחו כפר מן הרוצח שינוס וישב לשבת בארץ קודם שימות הכהן.
ולא היה הצורך לומר שלא ניקח כפר שלא ינוס שם כלל, כי כל הורג נפש בשגגה מתחילה יפחד מגואל הדם, שלא ימיתהו בחם לבבו, או שיחשוד אותו במזיד, ולא ידבר בכפר שלא ינוס שם, אבל אחרי נוסו, ידבר בכפר שישוב אל ארצו ולא יתעכב שם כל ידי הכהן, ואחרי שיברח ויעמד לפני העדה למשפט ופטרו אותו, לא יפחד, וזה רוצה לשוב אל ביתו קודם הזמן, ועל כן הזהירנו הכתוב מזה.
או יחסר וא"ו מן "לשוב" ויהיה טעמו: או לשוב.
והראשון נכון בעיני.

רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ו':

א. שלושה הם ההורגים בלא כוונה.

ב. יש הורג בשגגה והעלמה גמורה וזהו שנאמר בו (שמות כ"א) "ואשר לא צדה..." ודינו שיעלה לערי המקלט ויינצל.

ג. ויש הורג ותהייה השגגה קרוב לאונס והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם, ודינו שהוא פטור מן הגלות, ואם הרגו גואל הדם – נהרג עליו.

ד. ויש הורג בשגגה ותהייה השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה או שהיה לו להיזהר ולא נזהר ודינו שאינו גולה, לפני שעוונו חמור, אין גלות מכפרת לו ואין ערי המקלט קולטות אותו, שאינן קולטות אלא את המחוייב גלות בלבד, לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והורגו – פטור...

ו. כיצד? הזורק אבן לרשות הרבים והרג... הרי זה קרוב למזיד ואינו נקלט מפני שזו פשיעות היא, שהרי היה לו לעיין ואחר כך לזרוק...

י"ב. מי שהיה דולה את החבית להעלותה בסולם ונפל על חברו והרגו – פטור מן הגלות, שזה כמו אנוס הוא, שאין זה דבר הקרוב להיות ברוב העיתים. אלא כמו פלא הוא, אבל אם היה משלשל את החבית ונפלה על חברו והרגתהו, היה יורד בסולם ונפל על חברו, היה מעגל במעגלה ונפלה על חברו והרגתהו – גולה... שהרי דרך נפילה מצוי ברוב המקרים להזיק ודבר קרוב הוא להיות, שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה, והואיל ולא זירז עצמו ולא תיקן מעשיו יפה בשעה ירידה – יגלה.