מחלוקת קרח

נדרים ל"ט:

שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה ותשובה...
דרש רבא ואמרי ליה ר' יצחק: מהו דכתיב (חבקוק ג') "שמש ירח עמד זבולה"? שמש ירח בזבול מאי בעו? והא ברקיע קביע?

(הר"ן:

כדכתיב (בראשית א' י"ז) "וייתן אותם אלוקים ברקיע השמים" וזבול למעלה מן הרקיע הוא.)

מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו: "ריבונו של עולם! אם אתה עושה דין לבן-עמרם, אנו מאירים, ואם לאו – אין אנו מאירים!"
באותה שעה זרק בהם חיצים וחניתות. אמר להם: "בכל יום ויום משתחווים לכם – ואתם מאירים! כבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם?!" ובכל יום ויום יורה בהם חיצים ומאירים.

תנחומא ב':

... קפץ קרח ואמר למשה: "טלית שכולה תכלת, מה היא שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה: "חייבת בציצית!" אמר לו קרח: "טלית שכולה ציצית אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטרין אותה??"
"בית מלא ספרים, מהו שיהא פטור מן המזוזה"? אמר לו משה: "חייב במזוזה". אמר לו קרח: "כל התורה כולה, רע"ח פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית – ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?? דברים אלה לא נצטווית עליהם! מלבך אתה בודאן"!

רש"י, (המשך דבריו בשאלה):

מה עשה? עמד וכינס מאתים וחמישים ראשי סהנדראות, רובן משבט ראובן שכניו, והם אליצור בן שדיאור וחבריו וכיוצא בו, שנאמר "נשיאי עדה קרואי מועד", ולהלן הוא אומר (במדבר א') "אלה קרואי העדה" והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה, אמרו לו: "טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה?" אמר להם: "חייבת".
התחילו לשחוק עליו: "אפשר טלית של מין אחר – חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת – לא תפטור את עצמה?!"

תנחומא א':

"ויקח קרח" – על ידי מה נחלק? ע"י אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו, שנאמר (במדבר ג) "ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל".
אמר קרח: "ארבעה אחים היו אחי אבא שנאמר (שמות ו') "ובני קהת: עמרם ויצהר, חברון ועוזיאל. עמרם הבכור – זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה למלכות. מי ראוי ליטול את השנייה, לא השני? ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא, והוא עשה בנו של עוזיאל!! קטן של אחי אבא יהא גדול עלי?! הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו!"
לפיכך הייתה מחלוקת.

רש"י:

ד"ה ודתן ואבירם: בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה, שָכֵן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלוקת, אוי לרשע ואוי לשכנו!
ומה ראה קרח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו נשיא על בני קהת על פי הדבור.
אמר קרח: "אחי אבא ארבעה היו שנאמר (שמות ו, עיין לעיל במדרש!): "עמרם הבכור" – נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השנייה? לא אני, שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם?! והוא מינה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם! הריני חולק עליו ומבטל את דבריו.

תנחומא קרח ב':

אין ויקח אלא לשון פליגה, שלבו לקחו, כעניין שנאמר (איוב ט"ו) "מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך".

במדבר רבה י"ח (י"ג):

"ויחלק", "ויקבץ", "וידבר", "ויצו קרח" אינו אומר, אלא "ויקח קרח". מה לקח? לא כלום לקח, אלא לבו נטלו, אמר הכתוב (איוב טו) "מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך".

רש"י:

ד"ה ויקח קרח: פרשה זו יפה נדרשת במדרש תנחומא: "ויקח קרח" – לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה. וזהו שתרגם אונקלוס "ואתפליג", נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת וכן (איוב טו) "מה יקחך לבך" – לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם.

דבר אחר: "ויקח קרח" משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים כמו שנאמר (במדבר כ) "קח את אהרן", (הושע יד) "קחו עמכם דברים".

רמב"ן:

ד"ה ויקח קרח: (אחרי הביאו את דברי רש"י) ודעת המדרש (כוונתו לדברי התנחומא המובא לעיל), אינו כפירוש הרב (=רש"י), אבל אמרו שם: אין "ויקח" אלא לשון פליגה שלבו לקח, כעניין שנאמר "מה יקחך לבך", ואינו רוצה לומר שלקח עצמו לצד אחד, וכן "מה יקחך לבך", אינו שיקח אותך לצד אחד להפליג עצמך משאר בני אדם.
אבל כוונת המדרש ב"ויקח קרח", שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר, כי הלקיחה תאמר על העצה והמחשבה, וכן "מה יקחך לבך" – מה מחשבה יקח לך לבך, שתחשוב בסתר לית דין ולית דיין, ולא תגלה אותה. וכן (איוב שם, המשך הפסוק) "מה ירזמון עיניך", שמתוך רמיזותיך ניכר שאתה כופר במשפט האלוקים ולא תפרש זה, אבל תקרא תגר כמסתיר עצמו. ואליפז אמר זה לאיוב קדם שגלה איוב מחשבתו במאמר ברור, שאין לבורא השגחה בפרטי הנבראים השפלים. ולכן אמר לו (איוב כב יג) "ואמרת מה ידע א-ל הבעד ערפל ישפוט?!" והוא עניין המענה ההוא למתבונן בו.
וכן לשון "לקיחה" במחשבה (משלי ח' י') "קחו מוסרי" (ירמיהו י"ז כ"ג) "לבלתי קחת מוסר".
אמרו עוד במדרש "ויחלוק" "וידבר" "ויצו" לא נאמר (ועיין במדבר רבה לעיל) והוא מה שפירשתי.
ואונקלוס שתרגם "ואתפליג" פתר העניין לא הלשון, כמנהגו במקומות רבים, וכן תרגם (במדבר י"ז י"ד) "על דבר קרח" – על פלוגתא דקרח. ותרגם (במדבר ל"א ט"ז) "בדבר בלעם" - בעצת בלעם, כי הלא מזכיר העניין בתרגומו.
ור' אברהם (=רבי אברהם אבן עזרא) אמר "ויקח קרח אנשים" – דרך קצרה, כמו (שמואל א' ט"ז כ') "חמור לחם".
ואחרים אמרו כי "ודתן" כמו (בראשית לו כד) "ואלה בני צבעון ואיה וענה". ותיקונו "ויקח קרח דתן ואבירם".
ולפי דעתי אין צורך, כי הגון הוא בלשון שיאמר "ויקח קרח ודתן ויקומו ויקהלו על משה ועל אהרן", כי בכל תחילת מעשה תבוא לקיחה והוא לשון התעוררות במעשה ההוא. וכן (שמואל ב' י"ח י"ח) "ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת".
ואם תחפוץ לפרש, כי הלקיחה על הדבר אשר יזכיר אחרי כן "ויקח אבשלום את המצבת ויצב לו בחייו", כך תפרש: ויקח קרח את האנשים מבני ישראל חמשים ומאתים ויקומו לפני משה ויקהלו על משה ועל אהרן.