הפטרה

עיין גם גיליון במדבר תשכ"א.

שלוש פעמים פותח הנביא דבריו במילת "לכן":

פסוק ח'

"לָכֵן הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים וְגָדַרְתִּי אֶת גְּדֵרָהּ..."

פסוק י"א

"לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ..."

פסוק ט"ז

"לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר..."

פסוק ז'

"כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי
נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי                   צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי"

רד"ק:

ד"ה אחרי מאהבי: אשור ומצרים שהיה לישראל ברית עימהם ומצילים אותם מאויביהם והיו הולכים בטח בשוחד אשר היו נותנים להם וכיון שהיו בשלום בבריתם עימהם כאילו הם מספיקים צרכיהם, כי בעזרתם היו עובדים את אדמתם והולכים מארץ אל ארץ בשלום, וזהו: "לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי..."
ואדוני אבי ז"ל פירש "אחרי מאהבי" – השמש והירח והכוכבים שהיו עובדיהם, וכוונתם הייתה, כי הם היו נותנים מזונם וסיפוקם, כמו שאמר (ירמיהו מ"ד י"ח) "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו".

פסוק ט'-י"א

"... וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ..."

ראב"ע:

ד"ה והיא לא ידעה: עד עתה, כי הייתה אומרת, כי הבעלים שתקטיר להם הם הטיבו לה, כדרך (ירמיהו מ"ד): "ומאז חדלנו להקטיר למלכת השמים חסרנו כל".

רד"ק:

ד"ה ואמרה אלכה ואשובה: וזה לא תאמר עד שסבלה הגלות זמן רב, כמו שכתוב בתורה (דברים ד' ל') "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך..." כי אילו אמרה זאת בהיותה בארץ לא הייתה גולה.

ד"ה והיא לא ידעה: כי היו מתעים אותה ראשיהם ונביאי שקר...

אברבנאל:

בתשובתה שעשתה ב"אלכה ואשובה" לא נתחרטה מִלֶכֶת אחרי הבעלים ולא אמרה לשוב מהם ולעזבם, גם לא הודתה בפיה שהצלחותיה וטובותיה לא היו מהם כי אם מה' יתברך, אבל היה עניין תשובתה, שבזמן פשעיה עזבה את ה' ועבדה את הבעלים בלבד, ושבזה חטאה לא בעבודת הבעלים כי אם בעזבה את עבודת הא-ל יתברך, ושהוא יותר טוב לשוב אל ה' ולעבדו בשיתוף עם הבעלים, ולכן אמרה: "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה", שעשתה החילוף בפחות ויתר כי מי שיאמר "טוב זה מזה" מורה ששניהם טובים, אלא שאחד הוא יותר טוב מחברו.
וכן היה דעת האומה הפושעת, שהכוחות שהייתה עובדת אותם היו משפיעים עליה הטובות, אבל לא הייתה השפעתם כל כך טובה, כמו השפעת השי"ת, ויצא מזה שהיה יותר טוב לקבץ כולם בעבודות הא-לוה יתברך והבעלים, כדי שהא-ל יתברך ישפיע בהשגחתו, והכוכבים בפעולותיהם וכוחותיהם ישפיעו גם כן, ובזה תתרבה הברכה.
ולזה אמרה "אלכה ואשובה" כי מילת "אלכה" חוזרת אל מה שנאמר למעלה "אלכה אחרי מאהבי", כאילו אמרה: אנכי על כל פנים אלכה אחרי מאהבי אבל עם זה גם כן אשובה אל אישי הראשון, כי טוב יהיה לי אז, רוצה לומר – כשאעבוד את כולם - "מעתה", שעזבתי את ה' ועבדתי הבעלים בלבד.
ועל זה אמר ה' יתברך: הנה הסכלה ההוללה הזאת גם עתה חשבה, שטובותיה היו מפאת הבעלים ועוד היום החזיקה בסכלותה לעבדם. וכיוון שהיא לא ידעה ולא הודתה בפיה שאנכי נתתי לה בכל הזמנים, הראשונים והאחרונים, הדגן והתירוש והיצהר, ושאנכי הרביתי לה הכסף והזהב שעשו מהם צורת הבעלים והפסילים, לכן מפני זה אשוב ולקחתי דגני בעתו...

וויינקאף, ("פירוש מדעי" הוצאת א. כהנא):

ד"ה והיא לא ידעה: חוזר אל פסוק ז'. היא אמרה: מאהבי נתנו לי מאכלי וכסותי, ועשתה עצמה כאילו לא ידעה כי אני הוא אשר נתתי לה את כל הכבוד הזה.
או שחוזר אל פסוק ט' "ואמרה אלכה" – ורוצונו לומר: בדוחקה ובלחצה היה לה לומר: "אלכה ואשובה אל אישי הראשון" ולא עלה במחשבתה להכיר, כי אני הוא הנותן לה את הדגן...

פסוק י'

"וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ..."

תנחומא פרשת אמור (יח):

אמר ר' יהודה בר' סימון: כתוב (ישעיה א'): "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו – ישראל לא ידע עמי לא התבונן" – ולא היו יודעין? אלא שדשו בעקב. ודכוותיה: "והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן" – ולא הייתה יודעת? אלא שדשה בעקב.