פסוק י"ח
"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ"
ספרי, כי תצא קס"ז:
"אשר קרך בדרך" – אין "קרך" אלא נזדמן לך.
תנחומא, כי תצא מ:'
... ורבנן אמרי "קרך" – היקרך לפני אחרים. אמר ר' נחוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אע"פ שנכווה, הקירה (=ציננה) לפני אחרים. אף כאן: כיון שיצאו ישראל ממצרים הקב"ה קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו, נפל פחדן על כל האומות, שנאמר (שמות ט"ו): "אז נבהלו אלופי אדום..." כיוון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידם, הקירו לפני אומות העולם.
רש"י:
ד"ה אשר קרך: לשון מקרה.
דבר אחר: לשון קור וחום, ציננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להילחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת, שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד, קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכווה, הקרה אותה בפני האחרים.
ראב"ע:
ד"ה אשר קרך : מגזרת (בראשית מ"ב כ"ט) "כל הקורות אותם"
מלבי"ם:
...שעמלק לא הייתה לו שום סיבה מהסיבות, שבעוברה ילחמו עם בעם, ממלכה בממלכה, שכל עורכי מלחמות יהיה לאחת מהסיבות הבאות וכולם לא היו פה:
א) שילחם אל ארץ לכבשה להרחיב את גבולו, וזה היה בדרך, כי לא היו אז בארץ נושבת.
ב) אם יקרב אל גבול ארצו שהוא ירא פן יירש את ארצו כמלחמת סיחון ועוג, וזה היה בצאתכם ממצרים.
ג) אם עשו עמו מלחמה והתגרו בו, אבל הוא קרך בדרך דרך מקרה ולא שום ריב ביניכם.
ד) להראות כוחו וגבורתו ואז ילחם פנים אל פנים, והוא ויזנב בך כל הנחשלים ואתה עייף ויגע.
ה) בעבור הדת, שחושב שימצא חן בעיני אלוהיו אם יכחיד עם הבלתי מאמינים בו, אבל הוא "ולא ירא אלוקים" ורק הסיבה העצמית למלחמה זו הייתה הכפירה באלוקים, כי אז "שמעו עמים ירגזו חיל אחז..." וכל העמים האמינו בנפלאות אשר עשה ה' בים ובמצרים והוא הקשיח לבו מיראת ה' ויאמר: לא הוא"!
ורצה להראות לכל יושבי תבל שאין יכולת ביד ה' להושיעם מידו ושכל הניסים הם מעשי להט וחוכמת משה, ולפי זה היה עיקר מלחמתו נגד ה'.
| 1. |
בכמה דרכים מתפרשת המילה "קרך" לפי הדעות הנ"ל? (סדר את המפרשים הנ"ל לקבוצות.) |
| 2. |
בהתאם לפירושי "קרך", שונות הן האשמות נגד עמלק. אילו הן? |
| 3. |
כיצד עיבד רש"י את לשון התנחומא - מה השמיט, מה שינה ולמה? |
| 4. |
למה לא הסתפק רש"י באחד משני פירושיו – למה הביא את שניהם? (ולפי הכלל שאין רש"י מביא שתי תשובות אלא אם כן לא נחה דעתו באחת מהן.) |
| 5. |
במה שונה המלבי"ם מרש"י, ובמה הוא מסכים עמו? |
| 6. |
במה סוטה המלבי"ם מן הפשט בפירושו ל"ולא ירא אלוקים"? |
פסוק י"ח
"וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ
וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים"
ספרי רצ"ו:
"כל הנחשלים" – מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שנמשכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי הענן "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוקים".
מכילתא, מסכתא דעמלק בשלח, פרשה א':
אחרים אומרים: "ולא ירא אלוקים" אלו ישראל שלא היו בידם מצוות.
רש"י:
ד"ה ואתה עיף ויגע: "עיף" בצמא דכתיב (שמות י"ז) "ויצמא שם העם למים" וכתוב אחריו "ויבוא עמלק", "ויגע" – בדרך.
ד"ה ולא ירא: עמלק אלוקים מלהרע לך.
אור החיים:
"עיף" עדיין משעבוד מצרים, "ויגע" מטורח הדרך.
ואומר "ולא ירא אלוקים" פירושו: ובזה בא המורך בלבבך יותר ממפעל עייפות ויגיעות, על דרך אמרו (ישעיה ל"ג י"ד) "פחדו בציון חטאים" אבל אם היו צדיקים לא יפחדו ולא ייראו במלחמתו.
והעיר הכתוב בתנאים שמשניאים אותו בליבנו, כי הצר לישראל צרה גדולה, שבא עליהם כאשר ידאה הנשר – בלא ידיעה, והם יגעים ועייפים ודבר המעמיד הכוח ביכולת הנעלם אין עמם...
| 1. |
הסבר מהו הקושי התחבירי בפסוקנו? |
| 2. |
למה נמנע רש"י מללכת אחר דעת הספרי וה"יש אומרים" במכילתא? |
| 3. |
מה רצה בעל אור החיים להוכיח מן הפסוק שהביא מישעיהו? |
| 4. |
הסבר את דבריו המסומנים בקו. |