הפטרה ראשונה מבין ג' דפורענותא

פסוק ה'

"נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ"

תרגום יונתן:

נבי משקי כוס דלוט לעממיא מניתך.                                   

עיין ירמיה פרק כ"ה פסוק ט"ו.

רש"י:

ד"ה נביא לגויים: לישראל שהיו נוהגים עצמם כעכו"ם. כך נדרש בספרי (דברים י"ח) "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך", "לך" – ולא למכחישי תורה; הא מה אני מקיים "נביא לגויים נתתיך"? – בבני ישראל שהיו נוהגים כעכו"ם.

שמות רבה כ"ט ז':

"אנכי ה' אלוקיך" – הדא הוא דכתיב (עמוס ג') "אריה שאג מי לא יירא". זהו דכתיב (ירמיה פרק י') "מי לא ייראך מלך הגויים, כי לך יאתה!"
אמרו הנביאים לירמיהו: מה ראית לומר "מלך הגויים"?! כל הנביאים קוראים אותו "מלך ישראל" ואתה קורא אותו "מלך הגויים"? אמר להם: שמעתי ממנו: נביא לגויים נתתיך, ואני אמרתי: "מלך הגויים".

אברבנאל:

...עם היותך נער נתתיך נביא לא לבד לישראל אבל גם לכל הגויים כי על כולם תנבא.

פסוק ז'

"כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר"

תנחומא, פרשת תולדות י"ב:

(משלי כ') "אזן שומעת ועין רואה – ה' עשה גם שניהם". וכי לא עשה הקב"ה אלא עין ואוזן בלבד, והלא כל האברים הוא גלפן באדם? אלא מהו "אזן שומעת ועין רואה..."?
אתה מוצא שלשה דברים ברא הקב"ה ברשותו של אדם ושלשה אינן ברשותו.
הללו שהן ברשותו: הידים והפה והרגליים. כיצד? הידים – רצה לעסוק בהם מלאכת שמים: סוכה, לולב, ציצית, לכתוב תפילין ומזוזות – עושה. רצה לגנוב, לשפוך דם נקי, לקפח את העוברים והשבים – עושה. הפה – ביקש לעסוק בתורה, לספר לשון טוב, להלל, לשבח, להתפלל, לומר שירות – אומר. ביקש לספר לשון הרע, לחרף ולגדף ולהשבע על שקר – אומר. הרגלים – ביקש לילך לדבר מצוה – הולך, ביקש לילך לדבר עברה... – הולך.
הללו שאינן ברשותו העינים והאזנים והחוטם. העינים – כיצד? היה עובר בשוק, ראה עברה או דבר שהוא מאוס בעיניו... או שלטון שלא היה ברצונו לראותו – מה יעשה? רואה הוא שלא בטובתו... האזנים שומעות חירופין וגידופין... שלא בטובתו...
וכשהקב"ה חפץ אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו. מנין? ממשה ובלעם ויונה וירמיהו...
ירמיהו – אמר לו הקב"ה "בטרם אצרך בבטן ידעתיך... ואומר אהה ה' הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי". אמר לו הקב"ה: אל תאמר נער אנכי "כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר" – בעל כרחך תלך ובעל כרחך תדבר.

פסוק ט'

"וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יָדוֹ וַיַּגַּע עַל פִּי"

פסוק ט'

"וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יָדוֹ וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ"

השווה למקומנו את שני המקומות הבאים:

ישעיהו ו', ו'-ז' 

"וַיָּעָף אֵלַי... וּבְיָדוֹ רִצְפָּה... וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר"

יחזקאל ב',ט' - ג' ג'

"וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה יָד שְׁלוּחָה אֵלָי וְהִנֵּה בוֹ מְגִלַּת סֵפֶר...
וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא אֱכוֹל אֱכוֹל אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת...
וָאֶפְתַּח אֶת פִּי וַיַּאֲכִילֵנִי אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת"

פסוק י"ז

"אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם"

ר' יוסף ב"ר שמעון קרא:

אל תירא שאני אחתך לפניהם, שלא אחתך בידם.

רד"ק:

אם לא תירא, ותבטח בי, אצילך מידם, ואם תירא מהם אחתך ואפילך לפניהם.

באור, (שלמה בן דוד זאכס, וילנא תר"ט):

שרשו "חתת" וענינו דרך שאלה ותמיהה: הרי אחתך לפניהם? "הלא נתתיך היום..." על דרך אורח חיים פן תפלס, לדעת הרד"ק שפירשו בתמיה, כלומר: תחשוב שמא תפלס אורח חיים?

מלבי"ם:

"אל תחת מפניהם" – להחניף להם, כי אז "אחתך לפניהם", לא אם תעיז פנים.

תרגום אטטענזאסער:

צאגע ניכט פאר איהנען, זאנסט ווערדע איך דיך אין איהרר געגענווארט צו שאנדען מאכען.

תרגום זאכס:

לאסס דיר פאר איהנען ניכט באנגע זיין, ווערדע איך דען דיך פאר איהרט אנבליקקע צו שאנדען קאממען לאססען?

בובר-רוזנצווייג:

Sei Nimmer Bestürst von ihnen sonst bestürze ich dich vor ihnen

פסוק ט"ו

"כִּי הִנְנִי קֹרֵא"

אבן כספי, אדני כסף:

זכר בתחילת ספרו כלל כוונת כל ספרו על עמנו והוא חורבן בית ראשון ואחר בנין בית שני, וכן עשה ישעיה בתחילת ספרו, ואולי עם כל זה ישוב לזכור עוד כל זה כמה פעמים, כי היו דרשות במקומות וזמנים שונים, וגם כל זה לשנות ולכפול לעם למען יזכרו; וכל זה לא הועיל.