הברכות

תנחומא ראה (דברים י"א כ"ו):

"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", אנכי שבחרתי בטובה... שלא יאמרו הבריות כשבא משה לברכנו – מעט ברכנו, וכשבא לקללנו – הרבה קללנו. כיצד? הקללות שבתורת כהנים שלשים פסוקים חסר אחד, והברכות י"א!
אמר ר' שמואל: מי שמביט בהן מוצא הברכות יתרות על הקללות.

ראב"ע, פסוק י"ג:

ד"ה קוממיות: וריקי מוח אמרו כי הקללות רבות מהברכות, ולא אמרו אמת. רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקללות פרטים, לירא ולהפחיד השומעים, והמסתכל היטב יתברר לו דברי.

ר' נפתלי הירץ ויזל, (בבאור) (לדברי הראב"ע הנ"ל):

ויותר מזה אני אומר שהברכות רבות מהקללות, ואם תשים לבך לענין חלוקת הברכות והקללות, תבין מרבוי הקללות חסדי ה' ורחמיו על עמו.

פסוק ג'

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם..."

ספרא א':

"אם בחקותי תלכו" – מלמד שהמקום מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה, וכן הוא אומר (תהלים פ"א) "לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי", ואומר (ישעיה מ"ח) "לו הקשבת למצוותי..." (כנ"ל), וכן הוא אומר (דברים ה') "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור מצוותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם אחריהם כל הימים".

עבודה זרה דף ה' ע"א:

תנו רבנן: "אם בחקותי תלכו", אין "אם" אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר (תהלים פ"א) "לו עמי שומע לי... כמעט אויביהם אכניע" ואומר (ישעיה מ"ח) "לו הקשבת למצוותי ויחי כנהר שלומך... ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו".

פסוק ה'

"וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם"

הכתב והקבלה:

אינו יעוד השלום שלא ילחמו בהם אויביהם, רק הבטחה, שמפני רב השובע שתהיה בארצם לא יצטרכו ללכת נע ונד בארץ אחרת לבקש מאכל כמו שכתוב "נודד הוא ללחם איה" (איוב ט"ו כ"ג).

פסוק ט'

"וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם"

רש"י: 

ברית חדשה, לא כברית הראשונה שהפרתם אותה, אלא ברית חדשה שלא תופר, שנאמר (ירמיה ל"א) "וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם אשר המה הפרו את בריתי...".

ראב"ע:

להיותכם ככוכבי השמים לרוב וכעפר הארץ.

פסוק י"א

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם"

רלב"ג:

ירצה, לפי מה שאחשוב, כי בהנהגם בדרכי התורה באופן שירחיקו הפעולות המגונות, שהם סיבת מיאוס רצון ה' יתברך במי שיעשה אותם, הנה אף על פי שלא קנו מהשלמות המכוון בתורה בדעות – שהוא כל פרי התורה – דבר מורגש, הנה יהיה (=בכל זאת) משכן ה' יתברך בהם.
והנה הרצון בזה (=רצונו לומר בזה) שכבר אתן את משכני בתוככם כשתהיו באופן שלא תגעל נפשי אתכם, ואף על פי שלא קניתם מהשלמות בדעות מה שיתחייב שתדבק השגחתי בכם.
והיה זה כן, לפי שזה הנימוס התוריי מיישיר אל קנין השלמות ההוא הישרה נפלאה. ולכן אי אפשר מזולת שימצאו באומה המתנהגת במנהגי זאת התורה, שהשיגו בקנין זאת השלמות דבר מורגש.

------------------------------------------------------------------------------------

*ושם בתורת כהנים נאמר:

למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד ועשה עמו מלאכה ימים הרבה. נכנסו הפועלים ליטול שכרם ונכנס אותו הפועל עמם.
אמר לו המלך לאותו פועל: בני, אפנה לך, הרובים הללו שעשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט, אבל אתה חשבון רב אני עתיד לחשוב עמך.
כך היו ישראל בעולם הזה מבקשים שכרם מלפני המקום, והמקום אומר להם לישראל: בני! אפנה לכם! אומות הללו עשו עמי מלאכת מועטת ואני נותן להם שכר מועט, אבל אתם חשבון רב אני עתיד לחשב עמכם. לכך נאמר "ופניתי אליכם".