קאסוטו, פירושו לשמות עמוד 61:
מבנה הכתובים המספרים על מכות מצרים הריהו מבנה הרמוני ומשוכלל.
רשב"ם, פרק ז' פסוק כ"ו:
ד"ה ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה: שני פעמים היה משה מתרה את פרעה בשני מכות ובשלישי לא היה מתרה. וכן כל הסדר: בכל שלש מכות אינו מתרה: בדם ובצפרדע התרה. בכנים לא התרה, בברד ובארבה התרה בחושך לא התרה.
| 1. |
הסבר את המלים המסומנות בקו. |
| 2. |
מצא עוד פרטים המוכיחים כי יש כאן מבנה הרמוני של המכות בשלושה מחזורים של שלישיות, ושיש סימנים משותפים לראשונה שבכל מחזור, ולשנייה שבכל מחזור. |
| 3. |
לפי דעת כמה פרשנים יש מלבד החלוקה הנ"ל עוד סימני חלוקה אחרת, לפי טיבן של המכות, המתחלקות מבחינה זו לזוגות זוגות. הסבר כיצד. |
| 4. |
יש פרשנים הרואים בטיב מכות כל מחזור ומחזור משהו משותף ומאחד אותם לסוג. כיצד? |
פסוק ט"ו
"וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ"
ראב"ע:
ד"ה לך אל פרעה: ...וציוהו לקחת המטה אשר נהפך לנחש ע"י משה לפני לכתו אל פרעה ויתנהו אל אהרן לנטותו על מימי מצרים, שיראה פרעה בעיניו, כי מרגע שיכה אהרן במטה על היאור, אז יהפך לדם.
קאסוטו, בפירושו לספר שמות:
אין משה אומר שהוא בעצמו הופך את המים לדם, אלא רק הוא מגיד בשם ה', שהמים יהפכו לפי רצונו של ה', שכמובן אינו תלוי בתנועות המטה. ההכאה במטה מתכוונת: א) לשמש סימן להתחלת המופת, המתרחש עכשיו לפי רצון האלוקים, שמשה מכריז עליו מראש; ב) לשמש סמל ל"הכאה" ממש שה' מכה בה את מצרים ואת אלוהיה.
| 1. |
נגד איזו תפישה מוטעית מכוונים שניהם בדבריהם? |
| 2. |
הוכח את דברי קאסוטו למטרה השנייה של ההכאה במטה מתוך דברי הכתובים! |
פסוק י"ז
"הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם"
שמות רבה ט':
למה לקו המים תחילה בדם? מפני שפרעה והמצרים עובדים ליאור. אמר הקב"ה: אכה אלוהו תחילה ואח"כ עמו. משל הדיוט אומר: מחי אלוהיא, ויבעתון כומריא.
משנה ר' אליעזר י"ט:
מפני מה הביא עליהם מכת דם? מפני שהשליכו את ילדי ישראל לים, שנאמר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", לפיכך דן את המים אשר ביאור.
לקח טוב:
לפי ששפכו דמם של ישראל כמים, נהפכו "לדם יאוריהם ונוזליהם בל ישתו" (תהלים ע"ח מ"ד).
רש"י:
ד"ה ונהפכו לדם: לפי שאין גשמים יורדים במצרים ונילוס עולה ומשקה את הארץ ומצרים עובדים לנילוס, לפיכך הלקה את יראתם ואחר כך הלקה אותם.
כלי יקר:
בעשרה מאמרות של עשרה מכות אלו רבו בהם הדעות, למה זה ועל מה זה היו מכות אלה באים עליהם. וכל המפרשים יצאו ללקט טעמים, איש לפי שכלו, גם אני לא אחשוך פי לקרב דמיונות אל פשוטי המקראות.
והנה מכת היאור בעון שאמר פרעה (יחזקאל כ"ט ג') "לי יאורי ואני עשיתני" ובעון השלכת הבנים ליאור, ומיתת הדגים בעבור שרצו לבטל מישראל ברכת (בראשית מ"ח) "וידגו לרוב בקרב הארץ".
| 1. |
הסבר מה ראה רש"י לפרש את טעם המכה דווקא כאן ולא עשה כן בשאר המכות? |
| 2. |
הסבר מה ראה לבחור בין כל התשובות בתשובת מדרש רבה? |
| 3. |
לשם מה הקדים רש"י את המלים "לפי שאין גשמים... את הארץ", שאינם במקורו, במדרש? |
פסוק כ"ד
"וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת"
ראב"ע:
ד"ה ויחפרו: רבים אומרים, כי המים היו ביד המצרי אדומים כדם ונתלבנו ביד הישראלי, אם כן למה לא נכתב אות זה בתורה?
ולפי דעתי, כי מכת הדם והצפרדעים והכנים היתה כוללת המצרים והעברים, כי אחר הכתוב נרדף; ואלה השלש מעט הזיקו, רק מכת הערוב שהיתה קשה, השם הפריש בין המצריים ובין ישראל, וככה מכת הדבר והברד בעבור מקניהם. ולא כן בשחין ולא בארבה, כי הם יוצאים ממצרים: וכאשר חפרו המצרים כן חפרו העברים.
רבנו יעקב בעל הטורים, בפירוש השלם:
כתב ר' אברהם "רבים אומרים כי המים ביד המצרי... (ומביא את כל דבריו כנ"ל). והפלגתו על דברי חכמים ורודפו אחר הפשט הביאו לזה הדעת, כי חלילה להכות את ישראל, כי אין מעצור לה' להושיע אשר ירצה ולהכות אשר ירצה.
| 1. |
הסבר את דברי ראב"ע המסומנים בקו. |
| 2. |
התוכל להביא הוכחה מלשון המקרא נגד פירושו של הראב"ע? |
| 3. |
באיזו הוראה משתמש הטור במלה "הפלגה"? |
| 4. |
למה מתכוון הטור כאן בביטוי "פשט" ("ורודפו אחרי הפשט")? |
1) פסוק כ"ב
ד"ה ויחזק לב פרעה: לומר על ידי מכשפות אתם עושים כן. תבן אתם מכניסים לעפרים – עיר שכולה תבן. אף אתם מביאים מכשפות למצרים שכולה כשפים. |
|
הרא"ם, מקשה:
למה לא פירש רש"י כך במופת המטה (ז' י"ג) שגם שם נאמר "ויחזק לב פרעה".
ענה לשאלתו! | |
2) פסוק כ"ג
ד"ה גם לזאת: למופת המטה שנהפך לתנין ולא לזה של דם. |
|
הגור אריה, מקשה:
ולמה אמר הכתוב רק במכה זאת "גם לזאת" ולא אמר כן בכל המכות האחרות?
ענה לשאלתו בעזרת דברי רש"י. | |
3) פסוק כ"ז
ד"ה ואם מאן אתה: ואם סרבן אתה. "מאן" כמו "ממאן", מסרב; אלא כינוי האדם על שם המפעל כמו "שלו" ו"שקט" "סר וזעף". |
|
בעל ספר הזכרון (פירוש על רש"י) ואחריו שד"ל ב"משתדל" משערים שנפלה טעות סופרים בדברי רש"י ויש לגרוס: "ואין מאן כמו ממאן, מסרב".
הסבר את נחיצות ההגהה! | |
4) פסוק כ"ז
ד"ה נוגף את כל גבולך: מכה, וכן כל לשון מגפה אינו לשון מיתה, אלא לשון מכה. וכן (שמות כ"א) "ונגפו אשה הרה" אינו מיתה, וכן (ירמיה י"ג) "ובטרם יתנגפו רגליכם"; (תהלים צ"א) "פן תגוף באבן רגליך"; (ישעיה ח') "ולאבן נגף".
|
| ב. |
מקשים: מה ראה להביא ראייתו מן "ונגפו אשה הרה", הן בהמשך נאמר "ואם אסון יהיה" ופירשו רש"י "באשה", אם כן משם ראיה שנגף – לשון מיתה?
ישב את הקושיה. | |
5) פסוק כ"ז
ד"ה בביתך: ואחר כך בבתי עבדיך הוא התחיל בעצה תחילה (שמות א' י'): "ויאמר אל עמו" – וממנו התחילה הפורענות. |
|
מה הקושי בפסוקנו שהצריכו להביא מדרש חכמים זה? | |