מכת ברד

פסוק י"ד

"כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ"

ראב"ע:

ד"ה כי: הזכיר מגפותי בעבור הקולות והברד והמטר והאש שהתחברו, ולא ראינו שפחד פרעה בכל המכות העוברות כשם שפחד מזאת.

ר' אברהם בן הרמב"ם:

במכה זו נאספו הנפרדים בזולתה וזה, כי היא השחיתה את הצמח ואת החי שאינו מדבר ואת המדבר. הערוב השחית את בני האדם, והדבר השחית את החי, והברד איבד את שניהם, הארבה איבד את הצמח כמבואר, והברד גם כן, כמו שאמר בברד (ט' כ"ה) "ואת כל עץ השדה שבר..."
ובדרך הדרש "כי בפעם הזאת" שבאו הברד והארבה וחושך ומכת בכורות רצופות זו מיד אחר זו, בזמן קצר בלי הפסק ימים בינתיים כמו שקדם.
ומה שהזכרנו מיושב יותר עם פשוטו של מקרא ולפי דעתם ז"ל יהיה הטעם: "כי מן הפעם הזאת".

אור החיים:

ד"ה כל מגפותי: ...והנכון בעיני, שנתכוון לומר אליו, כי באמצעות מכה זו ייטב לבו להבין להרגיש במגפות שהביא עליו ה'. יובן כי בכל מכה ומכה שהביא עליו עד עתה לא היה מחליט פרעה בדעתו כי הם (=המכות) מאלוקי היכולת והיה תולה במכשפות, וזה לך האות שגם החרטומים עושים כן והגם שהייתה מכה שאמרו החרטומים אצבע אלוקים היא, יש מקום לפרעה לחשוב, כי אפשר כי האנשים ההמה לא השיגו השגת משה ואהרון במכשפות ואומרים כן, ולעולם ימצא אדם שיעשה כן. לזה אמר אליו ה': "כי בפעם הזאת" באמצעות המכה אשר אביא עליך (=הפעם) אני שולח את כל מגפותי, שכבר הבאתי עליך, אל ליבך. פירוש: שתדע כי לא מעשה כישוף המה אלא מעשה אלוקים.
וזהו אמרו "מגפותי" בכינוי העושה אותם, כי בראותך מכה נפלאה אשר אין יכולת לכישוף לעשות אפילו דומה לדומה, להוריד אש מן השמים בפלאי פלאות, אז לראשונה תתבונן.

יצחק שמואל רגיו (באור):

ד"ה כי בפעם הזאת: בפעם הזאת תגדל כל כך המכה, עד שכל מגפותי שהבאתי עד עתה ולא שמת לבך עליהן, עתה ישובו אל לבבך התועה ואל לבב עבדיך כדרך (דברים ד' ל"ט) "והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים", כי מן המכה הזאת תשפוט על הראשונות עד שתראה שכולן צדקו יחדיו ובאו עליך במשפט על רוע מעלליך, ושאין כמוני עושה נפלאות בצדק ובמשפט.

מ"ד קאסוטו שמות עמוד 78:

בפעם הזאת, במחזור המכות המתחיל עכשיו ובמה שיבוא אחריו בשיא המכות "אני שולח את כל מגפותי אל לבך ובעבדיך ובעמך". אם אינך שולח את עמי אני שולח בך – מידה כנגד מידה – את כל מגפותי, מגפות קשות ונוראות שתגענה ישר אל לבך ואל לב עבדיך ועמך (רמז למכה האחרונה, מכת בכורות)...

פסוק י"ד

"כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי...
בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ"

פסוק ט"ו

"כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ"

פסוק ט"ז

"וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי..."

רש"י:

ד"ה כי עתה שלחתי: כי אילו רציתם כשהייתה ידי במקנך שהכיתים בדבר, שלחתיה והכיתי אותך ואת עמך עם הבהמות ותכחד מן הארץ, אבל בעבור זאת העמדתיך וגו'.

עקדת יצחק:

כי עתה שלחתי ידי... : אם הייתה הכוונה לבד לברר לך, שיש לי יכולת מה בארץ, כבר יתאמת זה כשהייתי מכה אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ. אמנם העמדתיך לייפות כוח זה המופת ולהודיע וללמד כי לא לבד יש לי הכוח בארץ אבל שתתפשט ממשלתי ויכולתי בכולה, ואין בכל שריה ומלכיה שלא יחויב לעשות רצוני והוא אמרו: "בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי".

מ"ד קאסוטו:

אילו רציתי, "כי עתה שלחתי את ידי", הייתי שולח כבר את ידי במלוא גבורתה "ואך אותך ואת עמך בדבר" והייתי מכה בדבר גם אותך וגם את עמך ולא רק את מקניכם. ואילו כן עשיתי, היית אבוד אתה ועמך. ואולם לא רציתי לעשות כן, לא מפני שקצרה ידי חלילה, ואף לא מפני שלא היה עונש כזה ראוי לכם, אלא רק לשם מטרה אחרת: "בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך"...

שד"ל:

ד"ה כי עתה שלחתי: מן הראוי היה שאעשה כן, על דרך (שמות ב' כ') "דבר ידברו בראשונה, שאל ישאלו באבל", (ויקרא י' י"ח) "אכול תאכלו אותה בקדש" וכן (ישעיה ב' ט') "ואל תשא להם".