יוסף ואחיו אחרי מות אביהם

פסוק ט"ו

"לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף"

רש"י:

ד"ה לו ישטמנו: שמא ישטמנו. "לו" מתחלק לעניינים הרבה: יש "לו" משמש בלשון בקשה ולשון הלוואי, כגון (בראשית ל') "לו יהיה כדבריך", (בראשית כ"ג) "לו שמעני", (יהושע ז') "ולו הואלנו" (במדבר י"ד) "לו מתנו".
ויש "לו" משמש בלשון "אם" ו"אולי" כגון (דברים ל"ב) "לו חכמו ישכילו זאת", (ישעיה מ"ח) "לו הקשבת למצותי" (שמואל ב' י"ח) "ולו אנכי שוקל על כפי עשרה כסף".
ויש "לו" משמש בלשון "שמא" – "לו ישטמנו" ואין לו עוד דומה במקרא והוא לשון "אולי" כמו (בראשית כ"ד) "אולי לא תלך האישה אחרי" לשון שמא הוא.
ויש "אולי" לשון בקשה כגון (שמואל ב' ט"ז) "אולי יראה ה' בעניי", (יהושע י"ד) "אולי ה' אותי", הרי הוא כמו "לו יהי כדבריך", ויש "אולי" לשון "אם", "אולי יש חמישים צדיקים".

ר' יוסף בכור שור:

"לו ישטמנו יוסף" – ולוואי שישטמנו יוסף, ולא יגלה שנאתו, כי כל שנאה שאין אדם מגלה אותה קרויה "שטימה" וכן (בראשית כ"ז מ"א) "וישטם עשו", אבל יראים אנו פן ישנא אותנו בגלוי מעתה "והשב ישיב לנו את כל הרעה" והוא מקרא קצר.
ויש מפרשים כמו "אם", אם זו לבד יוסף ישטמנו, השב ישיב לנו.
וכן מפרשים כל "לו" שבמקרא כמו (ישעיה מ"ה י"ח) "לו הקשבת למצוותי" – ואם זאת לבד עשית שהקשבת למצוותי, ואינו כלום בעייני.
ורש"י פירש: "לו" זה לשון "שמא", ויושב יפה, אלא שלא מצינו "לו" שהוא לשון "שמא".

פסוק ט"ז

"וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר 
אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר"

 פסוק י"ז

"כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם
כִּי רָעָה גְמָלוּךָ
וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ"

ר' אברהם בן הרמב"ם:

ומאמרו "אנא שא נא" לשון פיוס ותחינה אשר דרך להקדימם לפני הוידוי על החטא ובקשת הסליחה כענין מאמר השליח ע"ה (=משה רבנו, שמות ל"ב) "אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב".
ומאמרם "לפשע עבדי אלוקי אביך" לבד מפשוטו, טעמו: הנה אנחנו באשמתנו כאשר מכרנו אותך חטאנו לך ופשענו בריבוננו – אשר אנחנו עבדיו, ומה נפשך: רבוננו אשר אנחנו עבדיו, או יסלח לנו או יפרע מאתנו עבורה. לכן, אם יפרע מאתנו ולא יקבל את תשובתנו – אתה, הסתפק בעונשו לנו ופטור אותנו מעונשך, ואם כבר קיבל את תשובתנו וסלח לנו - הִתְדַמֶּה אליו בזה וסלח לנו גם אתה.

אברבנאל:

ולפי שהם פחדו מהיות שנאה בלבו עליהם, לכן ציוו לאחד מן האוהבים שיאמר: "אביך צוה לפני מותו", רוצה לומר: הלא ידעת שמצווה לקיים דברי המת והנה "אביך צוה... כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם" כי בלי ספק "רעה גמלוך", ולכן אחלה שתשא חטאתם.
והשנית היא "ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך", רוצה לומר: ואם לא תשא חטאתם מסיבת האחווה הגופיית, כיוון שהם הפרידוה, שלא נהגו עמו כאחים, שא נא לפשעם מפני האחווה הנפשית, שהם "עבדי אלוקי יעקב אביך", כל שכן ששתי הסיבות יש בדבר: קירבת האהבה וקירבת הדת. ועל דרך זה אמר הנביא מלאכי: "הלא אב אחד לכולנו, הלא אל אחד בראנו" – שהם שתי הקורבות.
ואפשר לפרש עוד, שהם בשם אביהם שלחו לומר ליוסף: "אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם, שבלי ספק הם כפי כוונתם "רעה גמלוך", והשליח הוסיף לומר לו מעצמו: "ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך" רוצה לומר: ועתה כפי מה שראינו שנתגלגלו הדברים ושהכל היה מאת האלוקים ראוי הוא שתשא חטאתם, לפי שהם במה שעשו היו "עבדי אלוקי אביך", כי הוא יתברך לקיים גזרתו עשאם כלים ושלוחי השגחתו לעשות זה, כדי להעלות אותך במעלה ובמדרגה הזאת.

השווה:

פסוק י"ט

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנִי..."

פרק ל' פסוק ב'

"וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנֹכִי..."

פרק מ"ט פסוק ט'

"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ"

רש"י:

ד"ה מטרף: ממה שחשדיך בטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו וזהו יהודה שנמשל לאריה.

ד"ה בני עלית: סלקת את עצמך ואמרת מה בצע וכו'.

ר"ו הידנהיים, בפירושו "הבנת המקרא" על רש"י מעיר:

הוצרך לפרש כן עבור הטעמים.

רשב"ם:

... והמפרשו במכירת יוסף לא ידע פשוטו של פסוק ולא בחילוק טעמים כלל.