הגביע באמתחת בנימין

פסוק ט'

"אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת             וְגַם אֲנַחְנו נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים"

פסוק י'

"וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד          וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם"

בראשית רבה צ"ב:

"כדבריכם כן הוא" – עשרה בני אדם שנמצא אחד מהם בגניבה, אין כולן באסירא? אני איני עושה כן אלא "אשר ימצא אתו יהיה לי עבד".

רש"י:

ד"ה גם עתה כדבריכם כן הוא: אף זו מן הדין אמת כדבריכם כן הוא, שכולכם חייבין בדבר, עשרה שנמצאת גניבה אצל אחד מהם, כולם נתפסים. אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין: "אשר ימצא אתו יהיה לי עבד".

רמב"ן:

ד"ה כדבריכם כן הוא: (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל) ואין לשון "גם עתה" נופל יפה על פירוש זה. ואולי יאמר: גם עתה כדבריכם כן הוא המשפט, אשר ימצא אתו בלבד יהיה לי עבד. אבל יוסף אמר (לקמן בפסוק י"ז): "חלילה לי מעשות זאת", ויורה כי אין משפטם שיהיו כולם נתפשים בגנבה ולכן אמר: "חלילה לי!" כי שופט כל הארץ אני וחלילה לי לעשות לכם חמס, כי אין חיוב העשרה בהימצא גנבה ביד האחד בלתי אם נועדו, כי בהיוסדם יחד ללכת לגנוב ולקח אחד מהם את הגנבה לדעת כולם, אז יתחייבו.
והנכון, כי מתחילה היה מאשים את כולם (פרק ד'): "למה שלמתם רעה תחת טובה הרעותם אשר עשיתם" והם פטרו עצמם באמרם: אשר ימצא איתו ומת, כי הוא הגנב. וגם אנחנו הנקיים מן הגנבה נהייה לעבדים.
הנה דעתם לאמר, שהגנב אשר ימצא אתו הוא לבדו היודע בגנבה, כי אם היו כולם יודעים בגנבה, למה ימות זה ויחיו הם?! ראוי שימותו כולם, או יהיו כולם עבדים, כי הדין בהם שווה. אבל הם טוענים שלא ידעו האחרים בגנבה רק קנסו את עצמם (= קיבלו על עצמם ענש שלא מן הדין) שיהיו גם הם לעבדים. ולכן אמר להם (אשר על הבית): וגם עתה, שאתם נועדים ונמצאים יחדיו (=ויש לתלות את האשמה בכולכם) כדבריכם כן הוא (=אעשה עמכם לפנים משורת הדין ולא אשפוט אתכם כחבר בוגדים), אשר ימצא אתו הוא הגנב והוא לבדו הראוי לעונש ויהיה לי לעבד, כי בתשלומיו אני חפץ יותר ממיתתו, ואתם תהיו נקיים.
או טעם "כן הוא" - כן יהיה. גם עתה שאין כן המשפט, כדבריכם כן יהיה, וכמוהו (יהושע ב' כ"א): "ותאמר: כדבריכם כן הוא ותשלחם וילכו", טעמו: כן יהיה. והוא הנכון בעיני. והוא דברי רבותינו ז"ל בבראשית רבה (צ"ב ה') שאמרו: "עשרה בני אדם שנמצא אחד מהם בגנבה אין כולם בסירה (=באסירה)?! אני איני עושה כן..." נתכוונו למה שפירשתי ולא כדברי רש"י.
ונוכל לתקן לדעת הרב (=רש"י) שאמר יוסף "חלילה לי מעשות זאת", שאהיה לכם אני רע מאשר על ביתי, שפטר אתכם מתחילה ואמר לכם "ואתם תהיו נקיים", כי אני אקים דבר עבדי ועצת מלאכי אשלים.

פסוק ח'

"הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב"

ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק, שער שלושים:

צדקו עצמן מקל וחומר משלושה צדדים: על האחד אמרו: "הן כסף", כלומר שאין בו סימן. על השני אמרו: "אשר מצאנו", שהיה דרך מציאה. ועל השלישי אמרו: "בפי אמתחותינו", שכליהם קונים להם. ועם כל זה "השיבונו אליך מארץ כנען" ואיך נפשע עכשיו בהיפך שלושתן לגנוב מבית אדוניך כסף או זהב.
וזה כי הגניבה היפך המציאה, ו"מבית אדוניך" הפך "בפי אמתחותינו" והגביע שטוען עליהם הוא כסף שיש בו סימן היפך "הכסף המושב".
"אשר ימצא אתו מעבדיך..." – הענישו את עצמם בזה לדעתם שאין בהם מי שישלח בעולתה ידו, כי יבחרו להיות עבדים משוב אל אביהם אם ייתפש אחד מהם כגנב, ולא יקבלו שום חלוקה, אלא כולם פטורים או כולם חייבים.
"ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא": אין דבר זה מוסב אל מה שקנסו עצמם כמו שחשבו הראשונים ז"ל, אלא למה שצידקו נפשם בחזקת כשרותם מכוח שלוש הטענות שזכרו, ולזה אמר: "גם עתה" – אחר שקרה מעשה זה אף על פי שתמצא הגניבה ביד אחד מכם ויש מקום לומר שהורעה חזקתכם, עם כל זה כדבריכם כן הוא, ויספקו טענותיכם (=תהיינה מספיקות אצלי) לכשתהיו מוחזקים אצלי בכשרות כבתחילה. אמנם אשר ימצא אתו הגביע כבר הורעה חזקתו, שהרי שור שחוט לפנינו, ולזה: הוא לבדו יהיה לי עבד ואתם נקיים.