תמר

בראשית רבה פ"ה (א):

(ל"ח א') "ויהי בעת ההיא": ר' שמואל בר' נחמן פתח: "כי אנכי ידעתי את המחשבות" – שבטים היו עוסקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אישה – והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח – "ויהי בעת ההיא וירד יהודה", (ישעיה ט"ו) "בטרם תחיל ילדה" – קודם שנולד משעבד ראשון נולד גואל אחרון.

בראשית רבה פ"ה (ט):

(ל"ח כ') "וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו" יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש: (משלי ח' ל"א) "משחקת בתבל ארצו, ושעשועי את בני אדם" התורה היא משחקת על הבריות: אמר הקב"ה ליהודה: "אתה רימית לאביך בגדי עזים, חייך שתמר מרמה בך בגדי עזים".

בראשית רבה פ"ה (י"א):

(ל"ח כ"ב) "היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה..." אמר ר' יודן: מכאן שנאבדו (=שאבדו לה החותמת והפתילים והמטה) והמציא הקב"ה אחרים תחתיה, כמו דתימא (ויקרא ה') "או מצא אבדה".
אמר רב הונא: "היא מוצאת"? היא והוא צריכין לצאת, "והיא שלחה אל חמיה לאמר..." ביקש לכפור, אמרה לו: "הכר נא את בוראך" – שלך ושל בוראך הן! למי החותמת!

הסבר מה ההבדל בסגנון בין רש"י לבין מקורו?

ומקשין על דברי חז"ל אלה: מנין? דילמא מה שתמר לא הייתה מודה - משום שעדיין לא הפילוה לאש, אבל אילו הייתה האש בוערת, הייתה מודה?

ענה לקטני אמנה אלה!

האם אחד משלושת הפירושים האלה מסכים עם דעת ר' שמעון חסידא?

העתק את המילים "צדקה ממני" ארבע פעמים וסמנם בסימני פיסוק בהתאם לפירוש רש"י, לפירוש חז"ל המובא ברש"י, לפירוש הרשב"ם ולפירוש הרמב"ן.

מהו ההבדל בין פירוש הרשב"ם לפירוש הרמב"ן?

לשם מה מוסיף הרמב"ן בסוף דבריו "והטעם כי שלה..." - מה הקושיה שרצה לישב על ידי דבריו אלה?

בפירוש חז"ל המובא ברש"י מתחלקים הדברים "צדקה ממני" לדברי יהודה ודברי בת-קול.

היכן מצינו עוד ברש"י לפרשתנו שמביא מדרש על דרך זו, ומה הסיבה להבאת המדרש ההוא שם?

היכן עוד מצינו "צחות לשון הקודש" ממין זה בחומש בראשית?