הפיכת סדום

 בעל עקדת יצחק, מעיר לפרקנו:

אחר שיצא כוח הניסיון אל הפועל, אשר עליו נאמר (פרק י"ח): "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו"... נחתם גזר דינם.

א. בראשית רבה נ' (ג):

(ב) "ולוט יושב" – "ישב" כתיב. אותו היום מינוהו ארכי דיינים.
חמישה ראשי דיינים היו בסדום, קו שקר ורב שקר, רב מסטי דין (=מטה דין) רב נבל וקלא פנדר (= גונב אדם), ובשעה שהיה אומר להם דברים שהם ערבים להם, הן אומרים לו: "גש הלאה!" עלה למעלה. ובשעה שהיה אומר דברים שאין ערבים להם, היו אומרים לו: "האחד בא לגור וישפט שפוט!"

ב. בראשית רבה נ (ז):

(ט) "ויאמרו גש הלאה" – קרב להלן. "ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט" – דין שדנו הראשונים אתה בא להרוס?!
רבי מנחמא משם רבי ביבי: כך התנו אנשי סדום ביניהם: אמרו: כל אכסניא שהוא בא לכאן, יהיו בועלים אותו ונוטלין את ממונו. אפילו אותו שכתוב בו (פרק י"ח) "ושמרו דרך ה'" אנו בועלים אותו ונוטלים את ממונו.

3. בראשית רבה נ' י"א:

"ויתמהמה" תמהון אחר תמהון. אמר: כמה אבוד בכסף (הרד"ל גורס: כמה אבור בכסף...) וזהב ואבנים טובות ומרגליות. הדא הוא דכתיב (קהלת ה') "עושר שמור לבעליו לרעתו".
ר' יהושע בן לוי אומר: זה לוט.
ר' שמואל בר נחמן אמר: זה קרח.
ר' לוי אמר: זה המן.
ר' יצחק אמר: זה שבט ראובן וגד.

 שד"ל:

ויתמהמה: המאחר קובע זמן אחר, ואומר: "אחר כך וכך זמן אעשה". אבל המתמהמה אומר: "הנני, הנני", והוא מתעכב וחברו ממתין לו.
(כך אמרתי בחלומי בליל כ"ג אדר תק"ף). והמילה נגזרת ממילת "מה" (כדעת בן אפרים שהביא הראב"ע), שחברו הממתין לו אומר: "מה? מה?" כלומר: "מה אתה עושה? מה יש לך עוד להתעכב?!" או שהמתמהמה עוסק בדבר אחד, וכשחברו מפציר בו שימהר אומר לו: "מה, מה מה אתה מבקש ממני?"
והיום כ"ג אדר תר"ג (כ"ג שנים אחר החלום הנזכר) נראה לי, כי עיקר לשון המתמהמה הונח על המתעכב, מפני שאינו יודע לגמור בדעתו מה יעשה, והוא שואל לזה ולזה: "מה אעשה?" וחבריו יועצים אותו עצות הפכיות ומתוך כך אינו עושה כלום, והוא מתעכב מהעדר עצה.
הלא תראה (בראשית מ"ג י') "כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים", הם היו אומרים לילך ויעקב לא היה רוצה שילכו, ומבלי הסכמה נתעכבו, "ולא יכלו להתמהמה" (שמות י"ב ל"ט), אם לא גורשו היו מתעכבים בהעדר הסכמה, כי זה היה אומר: "נלך!" וזה היה אומר:"לא נלך!" אבל מאחר שגורשו, לא יכלו להתמהמה.
ואהוד (שופטים ג' כ"ו) "נמלט עד התמהמהם", קודם שיסכימו כולם בעצה אחת לפתוח דלת אדוניהם עבר קצת זמן, ובתוך כך נמלט אהוד.
(תהלים קי"ט ה') "חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך" – לא הייתי מפקפק בלבי אם לעשות ואם לא לעשות המצוות הבאות לידי, אלא מיד עם בואם לידי, מיהרתי לקיימם. (שמואל ב' ט"ו כ"ח) "ראו אנכי מתמהמה בערבות המדבר עד בוא דבר מעמכם להגיד לי", אעשה עצמי כלא יודע לגמור עצתי ואמתין עד בא דבר מעמכם.
ואחר כך שימשו על כל עיכוב קטן לאיזה טוען שיהיה, כגון (שופטים י"ט ה') "והתמהמהו עד נטות היום". (חבקוק ב' ג') "אם יתמהמה חכה לו". ולעניין (ישעיה כ"ט ט') "התמהמהו ותמהו" עיין פרושי שם. (ושם פירשו – נגד דעת רוב המפרשים – שפרשו: השתוממו).

פסוק ט'

"וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת"

המילים "ויאמרו" ו-"ויפצרו" סומנו באותו הסימן, והמילים הבאות אחריהן הוטעמו במהפך פשטא.

והנה בא הסימן ב-"ויאמרו" מעל הוא"ו (ובהוצאות מדויקות מעל הקצה האחרון של הוא"ו), ואילו ב-"ויפצרו" בא הסימן מעל הרי"ש.