ספורנו, פסוק ז':
ד"ה זכור ימות עולם: אחר שהשלים הקדמת השירה, אשר בה הודיע שהמכוון ממנו הוא להגיד צדקת הא-ל יתעלה, שהוא אל אמונה להיטיב לישראל וברך ולא ישיבנה ואין עוול במידת דינו נגדם, הואיל משה ביאר זה בהגדת העבר והעתיד, להודיע ראשונה כמה הייתה כוונת הא-ל יתעלה להשיג זה התכלית בכל המין האנושי בימות עולם ובשנות דור ודור, ואיך כשלא עלה זה, הגדיל ה' לעשות, להעלות את ישראל אל גרם המעלות כאשר יעשה באחרית הימים עם השרידים אשר יקרא.
שנית, שנתן להם מקום נכון לעבדו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, והמה מרו ושילמו רעה תחת טובה, ומי שהחטיא כוונתו עם כל אלה, אין ספק שהוא ראוי לעונש נמרץ.
שלישית, שבגודל עוונם נפלו במכמורי רשעים והיו ראויים לכליון חרוץ, לולא חילול ה' שמנע זה.
רביעית, הודיע סיבה אשר בגללה תהיה להם גאולה באחרית הימים.
חמישית, הודיע אופן הגאולה ונקמת הא-ל יתברך נגד צרי עמו...
| 1. |
חלק את שירתנו להקדמה ולחמשה חלקים בהתאם לפירושו. |
| 2. |
השווה את הסברו למבנה השירה עם הסבר הרמב"ן (פסוק מ', ד"ה כי אשא אל שמים ידי) (ועיין עלון הדרכה).
מה ההבדל בתפישותיהם את המבנה כולו ואת מגמת השירה? |
| 3. |
ספורנו רואה בפסוקים א'-ו' הקדמת השיר.
לעומתו, יש הרואים בפסוקים א'-ה' את ההקדמה, ותחילת השירה בפסוק ו'.
מה דעתך? עם איזו משתי החלוקות הנך מסכים? |
פסוק ח'
"בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
רש"י:
ד"ה בהנחל עליון גויים: כשהנחיל הקב"ה למכעיסיו את חלק נחלתם, הציפם ושטפם.
ד"ה בהפרידו בני אדם: כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן אלא "יצב גבולות עמים" – קיימם ולא אבדם.
ד"ה למספר בני ישראל: בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים שבעים לשון.
רשב"ם:
ד"ה בהנחל עליון גויים: שנתן להם נחלות.
בהפרידו בני אדם: אחר מיתת נוח ובימי אברהם שכתב שם “ומשם נפרדו איי הגויים איש ללשונו", ושם תמצא שהציב גבולות עמים, בני כנען, שנים עשר, כנגד מספר בני יעקב שהיו שנים עשר, שתמצא כנען ואחד עשר בניו שנים עשר וכתב שם (בראשית י') "ויהי גבול הכנעני מצידון...", לפי שכל אלה היו לישראל, אבל בכל שאר בני נח לא פירש בהם שום גבול.
שד"ל:
ד"ה יצב גבולות עמים: ימים רבים רחוק היה בעיני לקבל פירוש רש"י ורז"ל, שהציב שבעים אומות כמספר שבעים נפש שירדו למצרים, ועכשיו רואה אנכי, כי כל שאר הפרושים הם נגד מליצת הכתוב, והפשט אינו אלא כפירוש רש"י.
והנה ידוע, כי כיוון המספרים בעניינים רחוקים זה מזה היה דבר חשוב הרבה אצל כל הקדמונים, כגון רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איברים, וזולתם רבים. והנה קודם שיזכיר מה עשה ה' לטובת ישראל הקדים ואמר, כי ה' חילק האומות לשבעים דווקא כנגד שבעים בני יעקב.
באור:
ד"ה בהנחל: כאשר הנחיל את גויי הארץ ונתן לכל אומה ואומה את ארצם.
ד"ה בהפרידו בני אדם: כאשר הפריד בני אדם ללשונותם בארציהם... והטעם, שבהשגחתו הקדומה, כאשר גזר על כל אומה ולשון, איה מקום תחנותה, באיזה נוף תנחול נחלתה, בחר בארץ הקדושה והציב גבולותיה להיות נחלה לעם סגולתו, כי היא נאותה ומתוקנת למספר בני ישראל.
| 1. |
מה הצד השווה בפירושי רש"י ורשב"ם, ומה המבדיל ביניהם? |
| 2. |
במה שונה פירוש הבאור משניהם? |
| 3. |
מה הביא את שד"ל להסכים עם רש"י? (והוא הדבר שהניע את בעל הבאור לחפש לו דרך אחרת.) |
| 4. |
היכן בתורה מצינו רמז לשבעים אומות העולם? |
| 5. |
כיצד משתלב פסוקנו בתוך השירה כולה, בין אם נקבל את פירושו של רש"י ובין אם נקבל את פירושו של בעל הבאור? |
| 6. |
כיצד יש לפרש לפי כל הדעות הנ"ל את צורת העתיד של "יצב"? |
| 7. |
יש מפרשים "עמים" בפסוקנו בהוראת "שבטים" (=שבטי ישראל). היכן מצינו "עמים" בהוראה זו בתורה? מה דעתך על פירוש זה? |
פסוק ט'
"כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ"
השווה:
ירמיה י' ט"ז:
"לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא
וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ"
ירמיה נ"א י"ט:
"לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקוֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וְשֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ:
ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ"
| 1. |
מה ההבדל בין שלושת הפסוקים (מבחינת הרעיון הצפון בהם)? |
| 2. |
יש הסוברים שפסוקי ירמיהו אינם מושפעים מפסוקנו אלא מפסוק אחר (אף הוא בספר דברים).
איזה הוא הפסוק? |
