שד"ל:
מה שכתב כאן רש"י "קללות הללו משה מפי עצמו אמרן", הם דברי התלמוד במגילה ל"א עמוד ב' ולגירסת הרי"ף הם דברי אביי. ושאר דברי רש"י שבראשונות הוא אומר שמיכם כברזל וכו' הוא מתורת כהנים פרשת בחוקותי. ובפרשת בחוקותי (ויקרא כ"ו י"ט) כתב רש"י: "זו קשה משל משה..." אבל בתורת כהנים אין כתוב כך, אלא "זו קשה מאחרונה". ודבר זה המיוחס לאביי דבר תמוה הוא מאוד, והתוספות כתבו: משה מעצמו אמרן ברוח הקודש, והר"ן כתב שהסכים הקב"ה שיכתב בתורה.
ולפי האמת, דבר זה המיוחס לאביי אין לו על מה שיסמוך, שהרי בפסוק כ' כתוב "מפני רע מעלליך אשר עזבתני" ולא "אשר עזבת את ה'".
ומכל מקום יש ללמוד איך הייתה החקירה חפשית אצל קדמונינו, שאף על פי שחכמי המשנה אמרו בברייתא (סנהדרין צ"ט): "כי דבר ה' בזה" – זה האומר אין תורה מן השמים, ואפילו כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו, זה הוא "כי דבר ה' בזה", אף על פי כן לא נמנעו חכמי התלמוד לומר כי קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן.
הכתב והקבלה, פסוק ט"ו:
ד"ה והיה אם לא תשמע: לרבותינו (מגילה ל"א) קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרם, וקללות של משנה תורה משה מפי עצמו אמרם. ואין זה סותר למה דאמרי (סנהדרין צ"ט) האומר: כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה, אלא משה מפי עצמו אמרו, זהו "דבר ה' בזה".
כי אף שלשון "משה מפי עצמו אמרם" שווה בשני המאמרים (=במגילה ובסנהדרין) אין כוונתם אחד. התם לשון "מפי עצמו אמרם" הכוונה בו: מדעת עצמו, כלומר: אמר משה מה שלא נאמר לו... אבל כאן... על כרחך לשון "מפי עצמו אמרם" יש לו כוונה אחרת. וזהו: קללות שבתורת כהנים שכתוב בהם "ונתתי", "והפקדתי", "ושלחתי" וכן כולם שם נאמרו בלשון מדבר בעדו (=גוף ראשון), מבואר שבהם נעשה משה שליח לדבר הדברים באותו הלשון שיצאו מפי הקב"ה וכאילו הקב"ה עצמו מדבר עם ישראל, אבל כאן שמדבר משה בלשון נסתר "ידבק ה' בך", "ישלח ה' בך", הנה לא נתמנה להשמיע הדברים כאילו יוצאים מפי הקב"ה, רק להשמיע בלשון נסתר, ומשה הוא המדבר, וזהו שכוונו לומר "מפי עצמו אמרם".
והתבונן שבכל דברי התוכחה נאמרו בלשון נסתר, רק פעם אחת אמר כאילו יצא מפי הגבורה עצמו, (פסוק כ') "מפני רוע מעלליך אשר עזבתני", והיה מן הראוי לומר גם כן "עזבת את השם", ונראה שהתכוון משה בזה לעורר את דור אנשי הברית בשמעם שדבריו הם בלשון נסתר, פן יטעה אחד מהם לחשוב שהדברים נאמרו מדעת משה ולא שמעם מפי ה' יתברך, לכן בחר במילת עזבתני כמו שיצא מפי הגבורה, ומזה ידונו על שאר הדברים ויבינו כי כולם מוצא פי ה' המה.
והארכתי בזה, כי ראיתי לאחד מן החדשים שטעה בזה טעות גדולה.
| 1. |
הסבר מה ההבדל העקרוני בין הפרשנים הנ"ל בהבנת דברי אביי (שהובאו בשאלה א'), ומה ביניהם בהערכת דברים אלה? |
| 2. |
מה ראייה יש להביא מלשון פרקנו לדעת הכתב והקבלה: "אבל כאן על כרחך 'משה מפי עצמו אמרן' יש לו כוונה אחרת"? |
| 3. |
התוכל להסביר את החריגה שבלשון "אשר עזבתני" בדרך אחרת מהדרך שבה פירשה בעל הכתב והקבלה? |
פסוק ס"ו
"וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ"
מנחות ק"ג עמוד ב':
אמר ר' חנין "והיו חייך תלואים לך מנגד" – זה הלוקח תבואה משנה לשנה; "ופחדת לילה ויומם" – זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת; "ולא תאמין בחייך" – זה הסומך על הפלטר (=הנחתום).
רש"י:
ד"ה חייך תלואים לך: על הספק. כל ספק קרוי "תלוי": שמא אמות היום בחרב הבאה עלינו.
ורבותינו דרשו: זה הלוקח תבואה מן השוק.
ד"ה ולא תאמין בחייך: זה הסומך על הפלטר.
| 1. |
מה בין הפשט המובא ברש"י לבין פירוש רבותינו? |
| 2. |
לפי דעת בעל תורה תמימה יש להבין מאמר חז"ל זה שבמסכת מנחות על פי מה שאמרו חז"ל ביבמות ס"ג עמוד א':
"כל שאין לו קרקע אינו אדם".
הסבר את משמעות המאמר על פי המאמר ביבמות, והסבר, במה יש לראות בו הדרגה?
הערה:
מתוך מנחה בלולה, לאברהם מנחם הכהן רפא מפורט.
ד"ה והיו חייך תלואים... זאת הקללה נתקיימה בגלות הנמצא תחת ממשלת איטליה, כי תמיד אנו עומדים בלב רגז, אולי יגרשונו, כי לא נוכל לשבת ביניהם, אם לא ברשות קיום מלכיהם ושריהם. ואולי בזמן חז"ל שדרשוהו "זה הסומך על הפלטר" לא היו צריכים לאלה. |
שאלה קשה
