המשכן - לשאלת החזרה

עיין גם גיליון פקודי תש"ו.

רמב"ן, פרק ל"ה פסוק ה':

ד"ה יביאה את תרומת ה': ...והנה משה הוצרך לספר לכל העדה כל המלאכה שציוה אותו ה', כדי להודיע להם שצריכים להביא נדבה רבה, כי המלאכה גדולה, ולכך סיפר להם (ל"ה י"א והלאה) "את המשכן את אהלו ואת מכסהו, את קרסיו..." כולן, הזכירו על דרך הכלל.

וטעם: את המשכן, את הארון, את השלחן וכל הנזכרים בה"א הידיעה, כאומר: את המשכן ואת הכלים אשר נגיד לחכמים העושים במלאכה בפרטן ובשיעורן, כי עתה לכל העדה לא יגידם אלא בשמותם בכלל.

רמב"ן, פרק ל"ו פסוק ח':

ד"ה ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות: הנה החזיר בתורה מלאת המשכן חמש פעמים כי יזכור את כולם וצוואה בפרט ובכלל: תחילה (בפ' תרומה) אמר: ועשית כך ועשית כך, ואחרי כן הזכיר כולם בדרך כלל (ל"א ו') "ועשו את כל אשר צויתיך, את אהל מועד ואת הארון..." עד (ל"א י"א) "ככל אשר צויתיך יעשו".
והטעם בזה, שציוה ה' למשה שיגיד לבצלאל ואהליאב ולכל החכמים המלאכה בכללה, ואח"כ יקרבו אליה לעשותה, כי לא יכשרו למלאכת הקודש עד שישמעו כל המלאכה ויבינו אותה ויקבלו עליהם שידעו להשלימה.
ובשעת המעשה הזכיר אותם תחילה בדרך הכלל ואמר (ל"ה י') "יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה': את המשכן, את אהלו, ואת מכסהו..." וחסר מכאן פרט אחד, כי בודאי הוצרך משה לאמר אל החכמים העושים מלאכה: "עשו המשכן עשר יריעות, אורך היריעה כך ורוחב כך" וכן בכל המלאכה (=וכן צריך היה למסור להם פרטי העשיה בכל מלאכת המשכן כפי שנאמר לו בצו בפרשת תרומה), ולא הזכיר הכתוב זה (=השמיט את הפירוט במקום זה) כי בידוע שאמר להם הכל כסדר אחרי שעשו כן כל דבר ודבר.
והטעם בזה (=הטעם שכאן אין פירוט), כי לא הוצרך משה לפרוט להם כל המעשה דבר בדבר כאשר הוזכר בצוואה ובמעשה, אבל קצרו להם, כאילו אמר, שיעשו משכן בעשר יריעות, חמש כנגד חמש, והם הבינו כי יעשו לולאות מקבילות וקרסי זהב, וכיוצא בזה בכל המלאכה בקצרה רמז להם (משה) הענין, והם הבינו הכל, על כן לא האריך בפרט הזה. ירמוז הכתוב חכמתם ובינתם וטוב השכל שבהם.
ואחרי כן (ל"ו ח') החזיר המלאכה כולה בדרך הפרט הראשון "ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן"... (שם י"ד) "ויעש יריעות עזים", (שם כ') "ויעש את הקרשים" וכו'. והיה מספיק בכל הענין שיאמר "ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל כל המלאכה אשר צוה ה' אותו" ויאמר: "ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו", "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו אותה ויברך אותם משה" (שמות ל"ט מ"ג), אבל רצה לומר, כי משה הזכיר אל כל עדת בני ישראל והחכמים שם כל המלאכה בכלל, כי נתכוין בזה שיתנדבו העם כדי העבודה למלאכה הגדולה, ובעבור שישמעו החכמים וידעו, אם יקבלו לעשותה כאשר נצטוה.
ואחרי כן הזכיר בפרט המעשה להגיד שעשו כל החכמים במשכן. זהו שנאמר (ל"ו ח'): "ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות..." ואמר (ל"ו י"ד) "ויעש יריעות עזים..." (ל"ו כ"ג) "ויעש את הקרשים" ירצה לומר: ויעש כל חכם לב יריעות עזים, ויעש כל חכם לב את הקרשים וכו'. והזכיר בארון (ל"ז א') "ויעש בצלאל את הארון", להגיד כי האומן הגדול שבהם הוא שעשה לבדו הארון. והטעם בעבור שהוא מלא רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת (עיין שמות לא' ג'), שיתבונן בו ויעשנו בכונה הרצויה, כי אין במעשהו אומנות גדולה, אבל יש שם מלאכות שצריכות לאומנות יתירה ממנו. וחזר ואמר סתם (ל"ז י') "ויעש את השולחן", (ל"ז י"ז) "ויעש את המנורה".
ועל דעת ר' אברהם ירמוז אל בצלאל שעשה כל כלי הקודש, ואין כן דעתי, שגם בחצר המשכן אמר כן. אבל הוא חוזר אל כל חכם לב כאשר אמר במשכן.
ואחר שהשלים כלל ופרט במעשה, הזכיר ההבאה אל משה בדרך הכלל, ואמר (ל"ט ל"ג) "ויביאו את המשכן אל משה: את האהל ואת כל כליו, קרסיו, קרשיו, בריחיו..." להגיד חכמתם שהביאו אליו הכל כסדר, כי לא הביא אחד מהם מלאכתו לפניו עד שנשלמה כל המלאכה, כאשר אמר (=בפסוק שלפני ההבאה ל"ט ל"ב) "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד". ואחרי שנשלמה נאספו כולם והראו אותה אליו כסדר: אמרו תחילה: "רבנו, הנה האהל והנה כליו". ואחרי כן: "הנה הארון והנה בדיו". וכן הכל...
והנה לא הזכיר במשכן וכל כליו "כאשר צוה ה' את משה" אבל באלה הפקודים בבגדי כהונה יזכיר כן בכל דבר ודבר. והטעם, כי כלל מלאכת המשכן בפסוק שאמר בסוף (שמות ל"ה כ"ב) "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה". ואולי היה זה מפני שינוי הסדר כמו שהזכירו רבותינו.
ועל הכלל: כל זה דרך חיבה ודרך מעלה לומר, כי חפץ ה' במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות להרבות שכר לעוסקים בה; כענין מה שאמרו במדרש (בראשית רבה חיי שרה ס' י"א) "יפה שיחת עבדי בתי אבות לפני הקב"ה מתורתם של בנים, שהרי פרשת אליעזר שנים ושלשה דפים היא" (וסוף המאמר שם: והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא ריבוי המקרא. כונת המאמר: ולעומת זה יש ענינים שהם גופי תורה ולא נאמרו בתורה במפורש ובמפורט אלא רק ברמז לשוני קל.)

רלב"ג, (בסוף פירושו לפרשת פקודי):

ראוי שנעיין בהתרת ספק עמוק יקרה בזה הסיפור וברבים מסיפורי התורה: וזה שהוא ראוי בתורה מצד שלמותה שלא יהיה בדבריה כפל ומותר, ואנחנו רואים בזה המקום הכפל בלתי צריך אליו. יהיה די בשיאמר "ויעש בצלאל בן אורי בן חור את כל מלאכת המשכן כאשר צוה ה' את משה ואתו אהליאב בן אחיסמך..."!
וכבר מצאנו כמו זה ההכפל במקומות רבים העמוקים, האריכה זה האריכות במקומות האחרים אשר האריכות בהם בלתי מזיק, כדי שלא נחשוב, כי הקיצור היה במקומות ההם לפי שמנהג התורה לדבר בקיצור. כי כבר נראה מנהגה לדבר באריכות. ולזה נתעורר לבקש הסבר, מפני מה קיצרה התורה במקומות העמוקים ההם, ונעמוד מפני זה על טבע הנושא אשר בו הדברים ההם, כי הוא הסיבה בקיצור ההוא. ונעמוד מפני זה (=על ידי כך) על כונת התורה באותם הדברים הקצרים כשנעיין בהם בכל הצדדים, שאפשר לעמוד מהם על כונותיהם.
ואפשר שנתן בזה המקום סיבה מיוחדת וזה כי למדנו בזה ההכפל, שכל הדברים שנזכרו בזאת המלאכה הם מכוונים ולזה לא השמיטו עושי המלאכה אחת מהם; וזה ממה שיעמידנו על בקשת הסבות, למה היו אלה הדברים בזה האופן. ונעמוד מפני זה על כונות התורה בזאת המלאכה.
ועוד: כי מפני שלא היה הסידור במלאכה הסידור אשר היה בדברי ה' עם משה, למדנו, כי הסידור ההוא שבא בדברי השם יתברך אל משה הוא לפי טבע הענין בעצמו והסידור ההוא שבא בעשיית המלאכה הוא לפי טבע המלאכה, כי יחוייב שתקדם עשיית האהל לעשית הכלים שישימו בו. וזה ממה שיישר אותנו על העמידה על כונת התורה בזאת המלאכה הנפלאה.