הפטרה לשבת חזון

פסוק ד'

"הוֹי גּוֹי חֹטֵא         עַם כֶּבֶד עָו‍ֹן
זֶרַע מְרֵעִים            בָּנִים מַשְׁחִיתִים
עָזְבוּ אֶת ה'            נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל
                נָזֹרוּ אָחוֹר"

פסוק ה'

"עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה"

ראב"ע: 

תי"ו "תוכו לרגליך" (דברים ל"ג) שורש, כמו (איוב ל"ג כ"א) "שופו עצמותיו". ובמקום הזה הוא לנוכח: והטעם: כל מה שתוכו - תוסיפו אתם עוד למרוד, כי הראוי היה לעשות תשובה, כמו (דברי הימים ב' כ"ו כ"ב) "ובעת הצר לו ויוסף למעול".

רד"ק:   

לא תעלו על לבבכם על מה אתם מוכים, כי עוד תוסיפו סרה, ולא תחשבו, כי האל הוא המכה אתכם על עוונותיכם, אלא תלכו בקרי, ותאמרו, כי הרע בא עליכם דרך מקרה ולא עונש עוונותיכם.
ויש מפרשים: "על מה תוכו" – מה יועיל הכות אתכם, כי לא תיווסרו בזה, כי עדיין אחר המכות תוסיפו לחטוא, ולא תיווסרו על ידי המכות. ו"סרה" שם תואר, כלומר: דרך סוררת ומעוותת.

פסוק ז'

"אַרְצְכֶם - שְׁמָמָה        עָרֵיכֶם - שְׂרֻפוֹת אֵשׁ
אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם         זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ
וּשְׁמָמָה - כְּמַהְפֵּכַת זָרִים"

פסוק ט'

"לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ
                                                     לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ"

רש"י:    

ד"ה לולי הותיר לנו שריד: מאליו וברחמיו ולא בצדקתנו.

ד"ה כמעט כסדום היינו: כולנו כלים.

מלבי"ם:

ד"ה כמעט: מוסב על שריד והאתנח עד, והכ"ף – כ"ף האמיתות כמו "השבעה לי כיום".

ד"ה כסדום היינו לעמורה דמינו: העברי ידבר בערך הדמיון לפעמים בפועל "דמה" ונקשר עם למ"ד – "לעמורה דמינו"; ולפעמים בפועל "היה" ונקשר לרוב עם כ"ף – "כסדום היינו".
ויש הבדל גדול ביניהם, כי פועל "היה" הנקשר עם כ"ף מורה שהיה כן ממש; אבל פועל "דמה" עם למ"ד, מורה שנדמה לו רק במקצת או בדבר אחד: (איכה ב' ה') "היה ה' כאויב" – היה כן ממש, אבל (שיר השירים ב' ט') "דומה דודי לצבי" היא רק במהירות מרוצתו.
ואחרי שהמליצה הזאת תפארתה, שהמושגים יתעלו מן הקטן אל הגדול, מן הקל אל החמור, הנה מחוק המליצה וכלליה, שלא תרד, רק תעלה במושגיה, ולפי זה – אחר שאמר "כסדום היינו" שהוא השווי המוחלט, איך יאמר "לעמורה דמינו" שהוא הדימוי במקצת? והיה ראוי לומר בהפך: לעמורה דמינו (ויותר מזה) כסדום היינו? וכמו שאמר המתפלל (תהילים קי"ב) "דמיתי לקאת מדבר, הייתי ככוס חרבות" – שזה בהחלט. ומזה תראה כי מה שאמרתי בפירושי לא דבר ריק הוא:
אם לא היה ה' משאיר לנו שארית מעט בחסדו, "כסדום היינו", רוצה לומר אחר שהיינו במעשינו כסדום; "לעמורה דמינו" – היינו דומים בעניין החורבן והאביון לעמורה שלא נמלט מהם איש, ולא כסדום שניצלו שם לוט ושתי בנותיו.