סיחון

פסוק כ"א

"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי"

מדרש רבה י"ט כ"ח:

"וישלח ישראל" – כל דברי תורה צריכים זה לזה שמה שזה נועל זה פותח. כאן נאמר "וישלח ישראל" ובמקום אחר תלה השליחות במשה, שנאמר (דברים ב' כ"ו) "ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון". וכתיב (שופטים י"א י"ז) "וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום" וכתיב (במדבר כ' י"ד) "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום".
הכתובים האלה צריכים זה לזה, שמשה הוא ישראל וישראל הן משה, ללמדך, שראש הדור כל הדור.

פסוק ל'

"וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא"

 רש"י:

ד"ה ונירם אבד: מלכות שלהם.

ד"ה אבד חשבון עד דיבון: מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם, וכן "עד דיבון" תרגום של "סר" – "עד". כלומר: סר ניר מדיבון, ניר – לשון מלכות ועול וממשלת איש, כמו (מלכים א' י"א ל"ו) "למען היות ניר לדוד עבדי".

ד"ה ונשים: שי"ן דגושה, לשון שממה – כך יאמרו המושלים.

ד"ה ונשים: אותם.

ד"ה עד נופח: השימונום עד נפח.

פסוק ל'

"וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא"

שד"ל, (המשתדל):

אין ספק כי הנו"ן במילת "נירם" לשימוש, כמו במילת "ונשים" שלאחריה והמשורר (אשר כפי הנראה היה מאנשי סיחון) משתף עצמו עם הנוצחים ואומר: "אנחנו ירינו את המואבים" והוא מעניין "ירה יירה" (שמות י"ט).
מילת "עד" המשולשת בכתוב הזה היא לדעתי משולשת בהוראותיה:
"עד דיבון" דיבון הייתה לבד.
"עד נופח" כמשמעו.
"עד מידבא" אצל מידבא. כמו (בראשית י"ג) "ויאהל עד סדום". (בראשית ל"ח) "ויט עד איש עדולמי".
וזה דרך צחות בשירי לשון הקודש. גם בחרו המושלים להזכיר הערים להיותם שמותיהם מלשון מפח נפש ודאבון נפש. והנה השיר הזה חיברוהו האמוריים, וישראל שמעוהו מפיהם בימי לכתם במדבר. ומשה נצטווה לכתבו בתורה. והנה זה אחד מן הדברים שראוי שישיתו אליהם לב האנשים האומרים, כי לא משה כתב ספר התורה, ושנכתבה דורות הרבה אחריו, מימות דוד ואילך. מה ראה האיש שכתב תורתנו לבדות מליבו, מה שאמרו המושלים כשלכד סיחון את חשבון ואת דיבון? ואם היה שיפתח בריבו (שופטים י"א) עם מלך בני עמון הביא ראייה מהשיר הזה, החרשתי. אבל יפתח לא הזכיר כלל דברי המושלים, ומה החלום הזה אשר חלם כותב תורתנו, לחבר שיר בשבח גבורת סיחון ועמו, אשר כבר אבדו מן העולם לפני כמה דורות ולא נשאר מהם שריד ופליט?!
הלא זה אחד מן הנסים והנפלאות שהכופרים מקבלים עליהם להאמין בהם, כדי שלא להאמין בנסים ובנפלאות המקובלים בכל ישראל.