הפטרה כמנהג האיטלקים

בקהילות אשכנז קוראים הפטרה זו במנחה של תעניות ציבור.

פסוק י"א

"כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו..."

יש אומרים: רעיונות חלקה הראשון של הפטרתנו (נ"ה ו'-י"ג) דומים בהרבה לרעיונות פרק מ', בייחוד דומים פסוקים ו'-י"א בהפטרתנו לפסוקים י"ב-ל"א שם.

פסוק ו'

"דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב"

ספרי נשא (פסקה מ"ב):

כתוב אחד אומר "דרשו ה' בהימצאו" וכתוב אחד אומר (יחזקאל כ' כ') "חי אני אם אדרש לכם" – כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? עד שלא נחתם גזר-דין – "דרשו ה' בהימצאו", משנחתם גזר-דין – "חי אני אם אדרש לכם".

יבמות מ"ט:

תניא שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגילת יוחסין בירושלים, וכתוב בה... מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא מידן דייניה וקטליה. (דן אותו כנביא שקר והרגו)... אמר לו (=מנשה): משה רבך אמר (דברים ד') "מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו" – ואתה אמרת "דרשו ה' בהימצאו"?! אמר ישעיה: ידענא ביה דלא מקבל מה דאימר ליה (יודע אני בו שלא יקבל מה שאומר לו... ולהלן מסופר שם איך הרגו מנשה)...
מכל מקום קשו קראי אהדדי... "דרשו ה' בהימצאו" – הא ביחיד, ("מי כה'... בכל קראנו אליו") הא ברבים. ויחיד אימת? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש-השנה ליום הכיפורים.

השווה עוד לפסוקנו:

חובת הלבבות, שער התשובה פרק י':

...וכבר ביארתי לך, אחי, מחובות התשובה וגיליתי לך מאופני החזרה מה שיש בו טענה עליך, ונפסקו בו אמתלאותיך; ומה תאמר מחר לאלוקיך - סכלתי! – ולא סכלת! או תאמר: עשיתי מה שעשיתי, ואיני יודע? ומה תהיה תשובת השאלה הזאת? ומבלי ספק נהיה נשאלים!
הכן התשובה בעוד שמאריכין לך. ודע, אחי, כי התשובה על זה איננה יוצאת כי אם ממעשינו, לא מדברינו, וחשוב עם נפשך – תגיע לרצון בוראך...
הקיצה אחי משנת פתיותך וחמול על נפשך שהיא הנכבדת שבפקדונות הבורא אצלך. וכמה ועד מתי העיכוב הזה?
וכבר כילית ימיך ברצון תאוותך, כאשר יעשה העבד הרע. הלוא תשוב לכלות שאר ימיך ברצון בוראך. וכבר ידעת כי ימי האדם קצרים, ותישאר בלי ספק יותר קצר, כמו שאמרו חז"ל: "היום קצר והמלאכה מרובה".
היתה לך אחי רוח יקרה ונכבדת, וכיבדת בה העולם הזה הנבזה והכלה, והנחת אחריתך (ה)נשארת לך! הלא תינשא רוחך אל המקום הנכבד והמעון הרם, אשר לא תושפלנה הרוחות העולות אליו לעד; ותמהר בעוד שער התשובה פתוח, והקבלה והכפרה מצויה, כמו שאמר (ישעיה נ"ה) "דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב".
מהר, אחי, מהר קודם בוא פחדך, כי אינך בטוח בחיי יום אחד, ועיין לנפשך עיון שיאות לכמוך, ויהיה שקול עם שכלך.
ומי שרוצה להגיע לרצון בוראו ייכנס מן הפתח הצר שייכנסו ממנו החסידים הסובלים, וכולנו נקוה הטוב, ולא יגיעוהו אלא הממהרים אליו, הרצים עדיו, כמו שאמרו חז"ל: "הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". ואמר דוד (תהל' קמ"ה) "חשתי ולא התמהמהתי".

ראב"ע:

ד"ה דרשו ה' וגו': לפי דעתי, כי זאת הפרשה תוכחה על אנשי דורו. והטעם: אחר שתדעו כי תיגאלו מבבל וגם מכל הגויים פעם שנית דרשו השם! ...
וטעם "בהימצאו" – לדורשים, כי ידוע כי השם נמצא בכל מקום ובכל עת, הנה הטעם: קודם חיתום הגזרות.

שד"ל:

ד"ה דרשו ה' בהמצאו: קודם הגאולה, כי אחרי שיגאל את עמו, יבער הקוצים מכרמו, ככתוב בסוף הספר (ישעיה ס"ו י"ז) "המתקדשים והמטהרים אל הגנות וגו' יחד יסופו וגו' ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי..."

הכורם:

ד"ה בהימצאו: בעבור שהוא נמצא תמיד, וכן בהיותו קרוב, שהוא תמיד קרוב אל משוועו.

המלב"ים:

ד"ה דרשו: הישועה בדרך-כלל תלויה בתשובה ומעשים טובים, ולכן "דרשו ה'", תחילה יש לך להיזהר שלא תעזוב את ה' לצאת מביתך כלל, והוא שלא תחטא כלל. דרשו את ה', בקשו פניו, כל זמן שהוא נמצא אצלכם.
אולם גם אם חטאתם עד שיצא מאתכם על ידי חטאתיכם, תשתדלו לקראו שישוב אליכם בעוד "בהיותו קרוב", כמי שאוהבו יצא מאתו בחרי-אף, שקוראו שישוב אליו תיכף, ואינו ממתין עד שיתרחק האוהב, כן אם חטאת, שוב תיכף בתשובה, ולא תמתין עוד יום אחר.
אולם גם אם חטאת, וגם אם הרבית לפשוע עד שנתרחק ה' ממך מרחק רב, מכל-מקום "יעזוב רשע דרכו", כי גם הרשע שהרשיע הרבה יש לו תקנה על-ידי שיעזוב דרכו; ולא לבד הרשע שהוא חטא מצד התאוה כי גם ה"איש אוון", שזה מורה שחטא מצד המינות והכפירה, יש לו גם כן תקנה על ידי שיעזוב מחשבותיו הכוזבות ויתחיל להאמין בה'.

פסוק ז'

" יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ..."

חובת הלבבות שער התשובה:

פרק ד': אבל גדרי התשובה הם ארבעה: הראשון חרטה על מה שקדם לו מן העוונות. והשני שיעזבם ויסור מהם. והשלישי שיתודה בהם ויבקש מחילה עליהם. והרביעי שיקבל על נפשו, שלא ישוב לעשותם בלבו ובמצפונו...

פרק ה': אבל תנאי גדרי התשובה רבים מאוד. אך אזכור מהם עשרים תנאים... מהם תנאי החרטה חמישה... ותנאי העזיבה גם כן חמישה: אחד מהם עזיבת כל מה שהזהיר הבורא ממנו, כמו שנאמר (עמוס פרק ה') "שִׂנאו רע ואהבו טוב...", ואמר (ישעיה נ"ו) "...ושומר ידו מעשות כל רע", ואמר (ישעיה נ"ה) "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו וגו'".