פסוק ב'
"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן"
סוטה ל"ד:
אמר ר' חיים בר אבא: מרגלים לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל. כתיב הכא (דברים א' כ"ב) "ויחפרו לנו את הארץ" וכתיב התם (ישעיה כ"ד כ"ג) "וחפרה הלבנה ובושה החמה..."
| 1. |
הסבר מהי ראייתו שנתכוונו לרעה, ומה ראה להסתמך על ישעיה כ"ד - מה עניין זה לזה? |
| 2. |
ומקשה בעל "עיון יעקב" (פירוש של עין יעקב):
מה ראייה כאן לכך שהתכוונו לבושתה, והלא ביהושע (פרק ב' ב') במרגלים ששלח יהושע, שלא נתכוונו לשום רעה, כתיב, "לחפר את הארץ" וכתיב (ב' ג) "כי לחפר את הארץ באו".
ענה לקושייתו! |
פסוק כ"ב
"וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן"
סוטה ל"ד:
...אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך נשתטח על קברי אבות. אמר להם: "אבות העולם! בקשו עלי רחמים, שאנצל מעצת המרגלים. יהושע, כבר ביקש משה עליו רחמים, שנאמר (י"ג ט"ז) "ויקרא משה להושע בן נון – יהושע", אמר לו: יה יושיעך מעצת המרגלים".
והיינו דכתיב (במדבר י"ד כ"ד) "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וגו'"
| 1. |
מה הקושי בפסוקנו שעליו מיוסדים דברי רבא? |
| 2. |
מהי הראייה מבמדבר י"ד כ"ד? |
| 3. |
כיצד מפרש רבא פועל "ויקרא" בפסוק זה, וכיצד מפרש הוא למ"ד של "ליהושע"? |
| 4. |
מהרש"א מקשה: והלא כבר במלחמת עמלק (שמות י"ז) נאמר "ויאמר משה אל יהושע"?
יישב קושייתו (על פי תשובתך לשאלה 3), והסבר שאין מן הפסוק בשמות י"ז סתירה לדברי רבא! |
פסוק כ"ו
"וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה"
סוטה ל"ד:
אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: מקיש הליכה לביאה. מה ביאה בעצה רעה – אף הליכה בעצה רעה.
| 1. |
מה הקושי בפסוק שעליו בנויים דברי המדרש? |
| 2. |
מהו הרעיון המבוטא בדברי המדרש? |
פסוק כ"ט
"עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב"
במדבר רבה ט"ו (י"ח):
מה ראו לפתוח בעמלק? משל לתינוק שסרח ולקה ברצועה, וכשמבקשין להפחידו, מזכירין לו הרצועה שלקה בה. כך היה עמלק – רצועה רעה לישראל.
|
ומקשין: מה השאלה הזו "מה ראו לפתוח בעמלק" - ושמא פתחו בו מפני שהיה יושב על הגבול?
ענה לקושייה! |
פסוק ל"א
"לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ"
סוטה ל"ה ע"א:
אמר ר' חנינא בר פפא: דבר גדול דיברו המרגלים באותה שעה. "כי חזק הוא ממנו" – אל תקרי "ממנו" אלא "ממנו", כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם.
רש"י:
ד"ה כי חזק הוא ממנו: כביכול כלפי מעלה אמרו.
| 1. |
כידוע, אין רש"י מביא דברי מדרש, אלא אם כן מצא שיש בפשוטו של מקרא איזה קושי המחייב את יישובו רק בדרך הדרש.
הסבר מהו הקושי בפסוקנו המתיישב על ידי מדרש חז"ל המובא ברש"י.
(שים לב: במפרשי רש"י ניתנות לשאלה זו שתי תשובות שונות – אילו הן?) |
| 2. |
יצחק היינמן, דרכי אגדה, עמוד 126 משווה מדרש זה לדברי ר' עקיבא לבראשית ג' כ"ב: בראשית רבה כ"א ה':
דרש ר' פפוס: "הן האדם היה כאחד ממנו" – כאחד ממלאכי השרת, אמר לו ר' עקיבא: דייך, פפוס! אמר לו: מה אתה מקיים "הן האדם היה כאחד ממנו"? אמר לו: שנתן לו הקב"ה לפניו שני דרכים, דרך החיים ודרך המוות וברר לו דרך אחרת.
יפה תואר, על מדרש רבה:
ר' עקיבא מושך "ממנו" על "לדעת טוב ורע" – והם דרך החיים והטוב ודרך המוות והרע אשר נתנו לו.
היינמן, שם:
האדם נעשה עצמאי ופרק ממנו עול מלכות שמים.
והיינמן קובע (שם) שדברי חז"ל (בסוטה) לפסוקנו אין דוחים דברי הפשט, אבל דברי ר' עקיבא (בבראשית רבה כ"א) דוחים את דברי הפשט.
| א. |
הסבר מהי הדרך המשותפת בה הולכים שני המדרשים (דברי ר' חנינא בסוטה ודברי ר' עקיבא בבראשית רבה), ומהו השוני שביניהם שבגללו רואה היינמן את האחד כבלתי דוחה את הפשט ואת השני כדוחה את הפשט? |
| ב. |
הסבר את דברי המדרש האחרונים: "אפילו בעל הבית..."! | |
