בני קהת
במדבר פרק ד
א. | "נשיאת ראש" - כבוד ומניין |
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר
נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם..."
...ולפי שהיה קהת נושא כלי הקודש וקודש הקודשים, אמר: "נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי", רוצה לומר, שינשאם ויכבדם, כי מהם כוהנים ומהם לויים, והם נושאי כלי הקודש, ולכן יפרסם שהם מעולים וחשובים מכל שאר בני לוי, שינטלם וינשאם בכבוד יותר מכולם, אבל אחר זה, בסדר "נשא", זכר הכתוב מספרם ובעבור המספר ההוא אמר "נשא את ראש".
מה היא התמיהה בפסוקים שרצה ליישב? |
ב. | שאלות בדברי ראב"ע |
1. פסוק ב' ד"ה נשא את ראש בני קהת: בתחילה עבור משה ואהרן. |
| |||||||||
2. פסוק ג' ד"ה מבן שלושים שנה: קרוב מארבעה שבועות בן חמישים שבעה שבועות, כי אז יחסר כוח הגוף. |
| |||||||||
3. פסוק ג' ד"ה מלאכה באהל מועד: מלאכת המשא. |
| |||||||||
4. פסוק ו' ד"ה ונתנו עליו: על המסך. |
| |||||||||
5. פסוק ו' ד"ה מלמעלה: יש אומרים: על כיסוי עור תחש. |
| |||||||||
6. פסוק ו' ד"ה ושמו בדיו: הנה יסירום עד שיכסה ארון. |
| |||||||||
7. פסוק י"ג ד"ה ודשנו: הסרת הדשן מעל המזבח. |
| |||||||||
8. פסוק ט"ו ד"ה משא בני קהת באהל מועד: כי האהל והמשכן הם לא ישאוהו. |
| |||||||||
9. פסוק י"ט ד"ה וחיו: יוסיפו חיים. ד"ה ולא ימותו: בכרת. |
|
ג. | בביאור הציווי "אל תכריתו" |
"אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי"
אבן כספי, משנה כסף:
ואמר "את תכריתו", כי אם לא יהיו שומרים את הקדשים מנְגוֹעַ בם ואף מֵרְאוֹת בהם, יהיו הקהתים נכרתים, וכאילו אהרן ובניו יכריתום. ובזה יוחס הפועל לפעול בכוונה שנית ובמה שבמקרה, וכבר קדם כל זה במקומות רבים.
1. |
מה הקושי בפסוקנו? |
2. |
הסבר את המילים המסומנות בקו. |
3. |
תן דוגמא אחת מן "המקומות הרבים" שבהם נמצאת אותה תופעה. |
ד. | בני קהת - מתוך דברי האגדה |
"אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ"
במדבר רבה ה':
... שאמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר"י בן זמרא:
(מרוב קדושתו של ארון היו ניזוקין) והיו כל אחד ואחד רצין (=מן הארון), זה נוטל את השולחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות ובורחים מן הארון, מפני שהיה מזיקן והיה הארון כאילו מתבזה, והיה הקב"ה כועס עליהם... אמר לו הקב"ה למשה ולאהרן: עשו להם תקנה לבני קהת, כדי שלא יכרתו, שלא יהיו מניחין הארון ובורחין... "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי" אלא יבא אהרן ובניו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא.
ר' שמואל בר' נחמן אמר: חס ושלום לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשולחן ומנורה אלא היו נותנים את נפשם על הארון. ואם כן למה היה מזהיר עליהם "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי"? אלא מפני שהיו יודעין שכל מי שטוען הארון שכרו מרובה, והיו מניחין את השולחן והמנורה והמזבחות וכולם רצין לארון ליטול זכר, ומתוך כך היה זה מריב ואומר: "אני טוען כאן", וזה מריב ואומר: "אני טוען כאן" ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש (בשאר כלים)...
אמר אלוקים למשה: עשה להם תקנה, כדי שלא יתכלו מן העולם, אלא יסדרו אותם על עבודתם ועל משאם, שלא יריבו זה עם זה, זה אומר: "אני טוען בארון" וזה אומר: "לאו, אלא אני טוען בארון", ולא היה יודע אחד מה קבוע לו ומה משאו. אמר הקב"ה: "יהיו אהרן ובניו נכנסים ונותנים לכל אחד ואחד טעונו, שנאמר: "אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו."
1. |
האם מסכים המדרש בפירושו ל"לא תכריתו" עם הפירוש שניתן לו לעיל בשאלה ג'? |
2. |
לדעת שני החכמים הנ"ל, שתי סכנות שונות אורבות לבני קהת. הסבר במה עלולים בני קהת להיכשל, ומה המסומל בכשלונות אלה? |
ה. | שאלות בטעמי המקרא |
1. |
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר" השווה דברי הימים א' כ"ד א': "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן מַחְלְקוֹתָם בְּנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר" אהרן הבכר נדב: יש פסיק בין הבכר לנדב לומר שאינו חוזר על נדב כי נדב מת בלא בנים ואין נפקותא בבכורה שלו אלא חוזר על אהרן שהוא הבכור למשה.
|
2. |
פרק ג' פסוק ד' "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם" רש"י: על פני אהרן: בחייו. בחייו, לשון רש"י. ואין הענין להגיד שכיהנו בחיי אביהם...
|