שליחות משה לסיחון

פסוק כ"ח 

"אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי"

פסוק כ"ט

"כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ"

ראב"ע:

ד"ה כאשר עשו לי בני עשו: יש מפרשים כי פירושו על "אוכל בכסף תשבירני ואכלתי". אם כן הוא – מה יעשו עם יושבי ער שהם מואבים? והכתוב אמר (דברים כ"ג ח') "על אשר לא קידמו אתכם בלחם ומים"?! והוצרכו לפירוש זה, בעבור שאמר מלך אדום (במדבר כ' י"ח) "לא תעבור בי".
ולפי דעתי, שפירושו על טעם (ב' כ"ז) "בדרך בדרך נלך" כאשר עשו לי בני עשו, שסבבו הר שעיר בדרך בדרך. וכן כתוב (ב' ד') "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר". רק המלך, שהוא מלך אדום, לא עזבם שיעברו דרך מדינתו, כי משם היה מקום ארץ כנען קרוב; ולכן עברו על ער, כי כן כתוב. ורבים אמרו: הם לא קידמו, רק ישראל קנו מהם.

רלב"ג:

כאשר עשו לי בני עשו...: אלה דברי משה, ופירושו: כמו שעשו לי בני עשו והמואבים שלא נתנוני לעבור בגבולם, עד אשר אעבור את הירדן, כן לא אבה סיחון העבירנו. ויהיה וי"ו "ולא אבה" ללא עניין.

1.

מה קשה בפסוקינו לשני הפרשנים דלעיל?

2.

כיצד מפריך הראב"ע את דעת ה"יש מפרשים"?

3.

הסבר דבריו "והוצרכו לפירוש זה" – לאיזה פירוש יכוון?

4.

מה עניין במדבר כ' י"ח לענייננו?

5.

כיצד מיישב הראב"ע את הקושי של פסוקנו בפירוש הפותח במלים "ולפי דעתי"?

6.

למה אומר הראב"ע "רק המלך, שהוא מלך אדום, לא עזבם...", ולמה לא אמר בקיצור: רק מלך אדום לא עזב...?

7.

באיזו הוראה משתמש הראב"ע בדבריו במלה "מדינה"? ("לא עזבם שיעברו דרך מדינתו").

8.

האם ה"רבים" אשר את דעתם מביע הראב"ע בסוף דבריו הם חזרה על אחד משני הפירושים שהביא עד כאן (דעת ה"יש מפרשים", ודעתו שלו) או הלכו ה"רבים" כאן בדרך שלישית?

9.

מה ראה הרלב"ג לומר לפסוקנו (פסוק כ"ט) "כאשר עשו לי..." "אלה דברי משה", הלוא כל השליחות לסיחון מלך האמורי היא מדברי משה?

10.

למה יש לדעת הרלב"ג לפרש את הוי"ו של "ולא אבה סיחון" כוי"ו "ללא עניין"?

פסוק כ"ט

"כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר..."

ר' יעקב צבי מקלנבורג,הכתב והקבלה:

...ולדעתי נראה שאין הכתוב מדבר לא מעניין לחם ומים שנתנו להם בני עשו ומואב, אף לא מעניין העברתם דרך ארצם, אבל ידבר מעניין המיאון והסירוב של בני עשו ומואב, שלא השגיחו על קריאת השלום אליהם, ולא נתנו את ישראל לעבור בגבולם. וזה אחרי שחתם משה דברי שלום לסיחון בבקשה לתת רשות מרצונו הטוב לעבור דרך ארצו, ואחרי שהבטיחו שלא יגיע לו שום נזק מזה, אדרבה ישיגו אנשי המדינה הרווחה יתירה במכירתם מאכל ומשקה לחיל גדול כזה, מכל מקום חשש משה פן ישמע סיחון מקריאת שלומו לבני עשו ולמואב, והם מיאנו בשלומו ולא נתנו לו רשות לעבור, ומשה נטה מהם ובחר לו דרך אחרת, ועל זה יסמוך סיחון ויאמר: "לא נופל אנכי מבני עשו ומואב! וכמו שנתיירא משה מלהילחם עמהם, גם בי לא יילחם אם אמנע ממנו הליכת מחנהו דרך ארצי". לסיבה זו לא נמנע משה מלהודיע לסיחון שלא יתעה בדמיונו זה ולא יחשוב בלבבו להיותו כבני עשו וכמואב. ואף שלא התעורר משה להילחם נגד בני עשו ומואב ללכת ביד חזקה דרך ארצו, לא יתנהג כן עם סיחון, כי אמנם קריאת שלומו אליו איננה רק מדרך המוסר ודרך-ארץ; אבל כשימאן סיחון מלתת רשות (=לעבור דרך ארצו), לא יניח משה את ארצו ויבחר לו דרך אחרת, אבל בעל כורחו ושלא לרצונו ייסע עם מחנהו ויעבור דרך ארצם! וזהו הנכלל במאמר "רק אעברה ברגלי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים..." כלומר, אם תעשה לי כאשר עשו לי בני עשו ומואב, אשר לא שמעו לדברי שלום, תדע שביד חזקה אעבור דרך ארצך לבוא אל הארץ המקווה ממני. ולא רצה משה לומר לו בביאור "אם תעשה לי כאשר עשו הם", להורות שאינו חושדו כלל שיהיה (=סיחון) מונע ממנו (=ממשה) טובה קטנה זו, ובפרט שישיג על-ידה הרווחה יתירה לאנשי מדינתו, לכן לא הזכיר לו רק ברמז ממניעת בני עשו ומואב.
ובאמת במלת "כאשר" יובן ענין התנאי גם כן, כי מלת "אשר" ישמש גם כהוראת מלת "אם" התנאי (ווען)...
ואות כ"ף המחובר לו (="כאשר") הוא כ"ף ההשוואה והדמיון כמלת "כמו" (וויא), ויש אם כן במלת "כאשר" תרי משמעויות: התנאי והדמיון, וכשתי מלות: אם כמו... (וען וויא). וטעם "כאשר עשו לי בני עשו..." אם כמו שעשו לי בני שעיר ומואב תעשה עמדי.
ובכמה מקומות יבוא מלת "רק" בתחילת המאמר אף שאינו מקושר לתחילתו כי אם לסופו כמו (ישעיה כ"ב י"ט) "רק זועה הבין שמועה", שטעמו: רק הבן שמועה – זועה, שטעמו: רק מצד שמיעת הפורענות יזועו ויפחדו. (נור דאס געריכט צו הערען ווירד זו שרעקקען) וכן (תהלים ל"ב) "רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" – טעמו: אף כי רבים ישטופו, רק אליו לא יגיעו.
וכן הוא: רק כאשר עשו לי בני עשו... אעברה ברגלי. ויורה מלת "רק" על היפך הקודם: בנתינת רשותך אלך רק בדרך המיוחד לחיל לעבור, אבל אם תמאן, תדע כי ביד חזקה אעבור דרך ארצך, עד אשר אעבור את הירדן אל הארץ.
ודע כי יש מפרשים מלת "רק" לפעמים כטעם מלת ודאי, בלי ספק, והוא דרך אומדן דעת, שמשער בלבו לאמר: נראה ודאי שהעניין אינו אלא כך. (ניכט אנדערס אלס, געוויס). ומזה הפירוש (בראשית כ' י"א) "רק אין יראת שמים במקום הזה"... ועל דרך זה יש לפרשו גם כאן: ודאי בלי ספק אעברה.
ולפי פירוש זה, קיים משה מה שנצטווה על סיחון (ב' כ"ד). כי אין לך חרחור ריב למלחמה כזה, שמודיע אליו שבמניעת נתינת הרשות יעבור בעל כרחו ושלא ברצונו...
ומסתייע פירוש זה משינוי לשון הנאמר כאן, ממה שאמר למלך אדום (במדבר כ' י"ט) "רק אין דבר ברגלי אעבורה"... וגם סוף דבריו הם לשלום כתחילתם... וכאן אף שתחילת דבריו לשלום - סופם למלחמה, לכן השמיט מלים "אין דבר", דבאמת ישיגנו נזק המלחמה!

1.

הכתב והקבלה פותח פירושו בדחיית הפירוש של רש"י "לא לעניין לעבור את ארצו אלא לעניין מכר אוכל ומים". מה חולשה יש למצוא בפירוש זה?

2.

הוא ממשיך בדחיית פירושו של הראב"ע (עיין בשאלה א' "ועל דעתי"). מה חולשה יש למצוא בפירוש זה?

3.

כיצד מיישב הכתב והקבלה את הקושיה שעמדנו עליה בשאלה א'?

4.

היכן מצינו בתורה (ויקרא, דברים) "אשר" בהוראת "אם"?

5.

מה היא השאלה הגדולה על שליחות משה לסיחון, שמיישב אותה הכתב והקבלה בדבריו האחרונים?

6.

כיצד מסתייע פירושו מן ההשוואה שבין נוסח השליחות לאדום (במדבר כ') ונוסח השליחות לסיחון בפרקנו?

7.

מניין שגם מואב סירבו לבקשת משה לעבור בגבולם?

ר' דוד הופמן, בפירושו לספר דברים מיישב את הקושיה שעל פסוקנו (א1) לא כרש"י ולא כראב"ע ולא כרלב"ג ולא ככתב והקבלה, ועל סמך לשון פסוקנו! התוכל למצוא יישוב זה?