"לא תעשו עוול במשפט..."

פסוק ט"ו

"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל"

העמק דבר:

באמת כל עוול אסור, אלא משום שנשיאת פני דל והידור פני גדול, בשעה שאין עומד במשפט הוא דבר ישר ואינו עוול כלל, משום הכא הזהיר הכתוב דמכל מקום הוא עוול במשפט, שהרי יוצא מעומק הדין שחיתוכו הוא לכל אדם בשוה. אבל אם נעשה פשר או פסקי בעל הבית אינו עוול כלל.

"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט"

אור החיים:

אזהרה זו באה לבעלי-דין שלא יערימו לזכות כפי הדין והוא עוול... ושיעור אומרו "עוול במשפט" הוא – במשפט אשר ישפטו הדינים, שלא יסובבו שיהיה בו עוול, כי הדיין שופט על פי הטענות אשר יסדרו לפניו.

פסוק ט"ו

"לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל"

המלבי"ם:

גדר "נשיאת פנים" שמעביר איזה פשע ורוע עניין שיש בו, ומותר לו. כמו (בראשית ל"ב) "אולי ישא פני", ולפעמים נושאים לאחר פנים בעבורו, כמו (בראשית י"ט) "הנה נשאתי פניך לבלתי הפכי את העיר".
הדבר הוא היופי החיצוני המיוחד לכל דבר שהוא נהדר במינו, כמו "פרי עץ הדר", "הדר הכרמל" – הוא ההדר במיני הצמח. הדר המלכות הוא רוב עם (משלי י"ד כ"ח "ברב עם הדרת מלך") "הדר זקנים – שיבה" (משלי כ' כ"ט)... וכדומה. ובזה הוא מובדל מן "ההוד", שהוא עניין הפנימי, הצוריי המייפה את העניין מצד צורתו, כל אחד כפי מה שהוא, "הוד נחרו אימה" (איוב ל"ט), "הוד מלכות", כל זה עניין פנימי, ועל כן לא נמצא ממנו בפעלים ונמצא (תהלים קמ"ה) "הדר כבוד הודך", שהיא התגלות ההוד העצמי על ידי ההדר החיצוני.
וכל מקום שנמצא "הוד" ו"הדר" רצונו לומר ההוד העצמי הצוריי וההדר החיצוני... ואמר במדרש על (תהלים ק"ד) "הוד והדר לבשת", "מלך בשר ודם – אם גיבור אינו נאה, ואם נאה אינו גיבור, אבל הקדוש ברוך הוא ב' דברים יש בו - ההוד וההדר", רוצה לומר ההוד הוא הגבורה והכוח העצמי, וההדר הוא כפי מה שמתגלה לאחרים בהדר מלכותו...

פסוק ט"ו

"לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל"

ספרא:

שלא תאמר: עני הוא זה, והואיל ואני והעשיר הזה חייבים לפרנסו, אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות.

רש"י:

שלא תאמר: עני הוא זה, והעשיר חייב לפרנסו, אזכנו בדין, ונמצא מתפרנס בנקיות.

פסוק ט"ו

"לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל"

רש"י, ויקרא י"ט ט"ו:

ד"ה לא תשא פני דל: שלא תא:מר עני הוא זה, והעשיר חייב לפרנסו, אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות.

ד"ה ולא תהדר פני גדול: שלא תאמר עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה, האיך אביישנו ואראה בבושתו? עונש יש בדבר! לכך נאמר "ולא תהדר פני גדול" (על פי ספרא).

השווה דברי רש"י לפסוקנו לדברי רש"י בדברים א' י"ז -

דברים א' י"ז

"כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן"

רש"י, דברים א' י"ז:

ד"ה כקטן כגדול תשמעו: שלא תאמר: זה עני הוא, וחברו עשיר ומצוה לפרנסו, אזכה את העני, ונמצא מתפרנס בנקיות.
דבר אחר: שלא תאמר: היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר? אזכנו עכשיו, וכשיוצא לחוץ, אומר לו: "תן לו, שאתה חייב לו" (על פי ספרי).

פסוק ט"ו

"בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ"

ספרא:

שלא יהא אחד מדבר כל צורכו, ואחד אתה אומר לו: "קצר בדבריך!" שלא יהא אחד עומד ואחד יושב.

רמב"ם, הלכות סנהדרין כ"א הלכה א' ג':

מצות עשה לשפוט השופט בצדק, שנאמר "בצדק תשפוט עמיתך". איזהו צדק המשפט? זו השואת שני בעלי הדינין בכל דבר. לא יהיה אחד מדבר כל צורכו, ואחד אומר לו: "קצר דבריך", ואל יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות, וירע פניו לאחד וידבר לו קשות. שני בעלי דינין שהיה אחד מהם מלובש בגדים יקרים, והשני מלובש בזויין, אומר למכובד: "או הלבישהו כמותך עד שתדון עמו, או לבוש כמותו עד שתהיו שוין, אחר כך תעמדו בדין".
לא יהיה אחד יושב ואחד עומד, אלא שניהם עומדים. ואם רצו בית דין להושיב את שניהם – מושיבין, ולא ישב אחד למעלה ואחד למטה, אלא זה בצד זה...

פסוק ט"ו

"בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ"

רש"י:

כמשמעו.
דבר אחר: הוי דן את חברך לכף זכות.

(ופירשו הרמב"ם, בפירוש המשניות בפרקי אבות א' ו':

עניינו כשיהיה אדם שלא תדע בו אם צדיק הוא אם רשע, ותראהו שיעשה מעשה או יאמר דבר, שאם תפרשהו על דרך אחת יהיה טוב, ואם תפרשהו על דרך אחרת יהיה רע, קח אותו על הטוב ולא תחשוב בו רע).