העבד העברי
שמות פרק כא, פסוקים א - ג
| א. | הקבלת משפטים לעשרת הדברות |
לא מקרה הוא שהפרשיות המשפטיות האלה מתחילות דוקא בדיני העבד העברי. יש כאן מעין הקבלה לפסוק הראשון של עשרת הדברות.
הסבר מהי ההקבלה! |
| ב. | סמיכות פרשת משפטים להר סיני - שאלות ברש"י |
1. |
"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" רש"י: ד"ה ואלה המשפטים: כל מקום שנאמר "אלה" פסל את הראשונים, "ואלה" – מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש. הסבר מה פירוש "פסל" במקום זה ועיין שמות ל"ד א'. |
| 2. |
דברי רש"י "מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני" קשים היו לרוב פרשני רש"י. ובעל באר יצחק, אמר אחרי הביאו קושיותיו: ובדברי המפרשים ז"ל לא מצאתי דבר תנוח עליו דעתי, ולכן משכתי את ידי מלהעתיק דבריהם. ואילו ר' ישראל איסרלין, (בעל תרומת הדשן) ב"פרושי מהרא"י" על רש"י פירש דברי רש"י הנ"ל: "מה ראשונים מסיני..." אע"ג דפרשה זו סמוכה ממש למתן תורה מסיני, אצטריך קרא לרמוז לנו, דמצוות שנמצאות בפרשה זו מסיני מפי הגבורה באו, לפי שרוב אלו מצוות השכל מחייב אותם יותר משאר מצוות אלוקיות וליישב העולם ומנהגו נצטוו, הייתי אומר: משה מדעת עצמו סידר אותם ופירש דקדוקיהם לפי סדר מנהג העולם, בא הכתוב ורמז שכולם מפי הגבורה מסיני נצטוו. מהי הפליאה על דברי רש"י שלא מצא בעל באר יצחק לה כל יישוב, ומיישבו ר' ישראל איסרלין? |
| 3. |
מקשה בעל אמרי שפר, (ר' נתן אשכנזי): ואם תאמר: הא כתיב בסוף פרשת בחוקותי: "אלה המצוות אשר צוה ה' את משה", וכן בסוף פרשת מסעי (במדבר ל"ו י"ג) "אלה המצוות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה", ובסוף פרשת נדרים (במדבר ל' י"ז) "אלה החוקים אשר צוה ה' את משה"?! יישב קושייתו והוכח שאין ממקומות כנ"ל כל סתירה לכלל שהובא בדברי רש"י! |
| 4. |
לחלקו השני של דברי רש"י מקשה הרא"ם: והלא לא הביא רש"י מכל אותן דרשות שדרשו על סמיכות הפרשיות אלא אותן שאינן כתובות על הסדר, (שהן, הדרשות, קרובות לפשוטו של מקרא) אבל לא אותן שלא נתפרש בהן שהן אינן על הסדר, מפני שאין צריך לתת טעם על סמיכותם. ומנא ליה לרש"י לומר דפרשת משפטים אינה כתובה על הסדר עם הפרשה הקודמת לה, עד שהוצרך לומר: למה נסמכה פרשת דינין לפרשת המזבח? הסבר את קושייתו ונסה ליישבה. |
| 5. |
בעל גור אריה, מוסיף עוד קושיה לעצם דברי רש"י: למה סנהדרין אצל מזבח? ומיישב: ואין זה קשיה,דהם שוים לגמרי. מהו הקו המשותף לשניהם? |
| ג. | הנלמד מן "אשר תשים לפניהם" |
1. |
"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" רש"י: ד"ה אשר תשים לפניהם: אמר לו הקב"ה למשה: לא תעלה על דעתך לומר: אשנה להם הפרק וההלכה שתים או שלוש פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר: "אשר תשים לפניהם" - כשולחן ערוך ומוכן לאכול לפני האדם. (גור אריה: כמו שולחן ערוך לפני האדם ומוכן לאכול). מה קשה לו בפסוקנו? |
| 2. |
בעל משכיל לדוד, מקשה: ראיתי במכילתא דרוש בפרשת יתרו (י"ט ז'): "ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה" – מגיד שמשה חלק כבוד לזקנים "וישם לפניהם" – האיר עיניהם - עד כאן לשון המכילתא. הרי דדרש שם מאי דדרשו הכא, דלשון "האיר עיניהם" משמע דר"ל שפירש להם דברי הקב"ה ולא אמר להם כמו ששמע מפי הגבורה. וקשה קצת על רש"י ז"ל אמאי לא ביאר זה שם (=בשמות י"ט ז'). הסבר מהי קושייתו על רש"י. |
| 3. |
למה לא הקשה על רש"י שלא ביאר זה גם בבשלח (ט"ו כ"ה) "שם שם לו חוק ומשפט"? |
4. |
בעל מנחת יהודה, מקשה: ולמה נקט רש"י "כשולחן ערוך" ולא נקט שום דבר כגון "מיטה מוצעת"? (והוא מישב:) משום ד"תשים" ראשי תיבות שלו: "תערוך שולחן יפה מסודר". התוכל ליישב קושייתו שלא על פי שימוש בראשי תיבות? |
| ד. | אופי עבודתו של עבד עברי |
"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"
מכילתא (י"ז):
"שש שנים יעבד" – שומע אני כל עבודה במשמע? ת"ל (ויקרא כ"ה) "לא תעבד בו עבודת עבד". מכאן אמרו: לא ירחץ לו רגליו ולא ינעל לו מנעליו ולא יטול לו כליו לבית המרחץ ולא יסמיך לו במתניו כיון שעולה במעלה, ולא יטלנו לא בפוריון (=אפריון, כורסא או מיטה לשאת בה אדם) ולא בכסא ולא בלקטיקא (כסא עם מוטות לשאת בו איש) כדרך שעבדים עושים.
רמב"ם, הלכות עבדים א' ז':
כל עבד עברי אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים שהם מיוחדים לעשות העבדים, כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו, שנאמר: "לא תעבוד בו עבודת עבד". אינו נוהג בו אלא כשכיר – שנאמר: "כשכיר כתושב יהיה עמך". ומותר לספר לו שערו ולכבס לו כסותו, ולאפות לו עיסתו; אבל לא יעשנו בלן לרבים, או ספר לרבים, או נחתום לרבים. ואם היתה אומנותו זאת קודם שנמכר, הרי זה יעשה... אבל לא ילמדנו בתחילה מלאכה כלל, אלא אומנות שהיה בה, היא שעושה בה כשהיה עושה מקודם.
במה דברים אמורים? בעבד עברי, מפני שנפשו שפלה במכירה, אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד, שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו.
1. |
הסבר למה בחר הרמב"ם מתוך הדוגמאות האלה בשתיים ולא הסתפק באחת? ולמה שינה מן הסדר שבו הובאו שתיים אלה במכילתא והקדים את המאוחר? |
2. |
איזו תמיהה רצה הרמב"ם ליישב בסוף דבריו ע"י הסברו הפסיכולוגי ("מפני שנפשו שפלה במכירה")? |
3. |
מה כוונת המלים "אינו נוהג בו אלא כשכיר" – במה השווה לשכיר? |
| ה. | "חפשי" - "דרור" |
"וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"
"וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ
יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ"
ר' אברהם בן ר' יצחק בדרשי, (בשנת הארבעים לאלף הששי) "חותם תכנית" - פתרון שמות הנרדפים בכתבי הקודש:
"דרור" ו"חופש" שניהם הפכים לעבדות, ואולם "דרור" נכבד מאשר הנחתו הראשונה זכות וטהרה, ועל זה יאמר דרור על כל דבר שהוא בלי זיוף ובלי תערובת... ענין "חופש" אינו כי אם הסרת השעבוד הגדול, אבל "דרור" הוא ההצלה מן עבדות לגמרי, כמו שאמר בגמרא (רה"ש ט' ב'): "אמר ר' יהודה: מה הוא לשון דרור? כמדייר בי דיירא", שדר בכל מקום שהוא רוצה ואינו ברשות אחרים.
...ובכל מקום שנופל לשון "דרור" ר"ל דבר הנעשה בלי יראה ובלא מונע כמו שאמר (ירמיהו ל"ד י"ז) "הנני קורא לכם דרור נאום ה' אל החרב אל הדבר ואל הרעב" ולא יכשר בזה לשון חופש לפי הטעמים שזכרנו. וכן ענין (איוב ג' י"ח) "ועבד חפשי מאדוניו", כלומר מאדוניו לבד. ודומה לזה (מלכים ב' ט"ו ה') "וישב בבית החפשית" שנאמר על עוזיה כאשר נצטרע, נקרא כן בעבור התבודדו שם מבני אדם כאילו הוא חפשי מחברתם...
1. |
הסבר לפי זה את השימוש ב"חפשי" וב"דרור" בפרשתנו ובפרשת בהר בעניין שחרור העבד. |
2. |
הסבר לפי זה את השימוש בשני המושגים בהפטרת פרשנתו: ירמיהו ל"ד ט': "לשלח איש את עבדו... חפשים", וכן פסוקים י', י"א. ירמיהו ל"ד י"ז: "אתם לא שמעתם אלי לקרא דרור... הנני קורא לכם דרור..." |
