שלמים

למבנה פרשתנו

השווה סדר הקרבנות בפרשת ויקרא לסדר הקרבנות בפרשתנו:

פסוק י"א

"וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה'"

הקשה בעל העמק דבר:

אשר יקריב לה' הוא מיותר, שהרי כל הקרבנות בלתי לה' לבדו?!

פסוק י"ב

"אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן"

השווה:

ויקרא א' ג'       

"אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ"

ויקרא ב' ה'      

"וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ"

ויקרא ב' ז'    

"וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ"

ויקרא ג' א'   

"וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ"

מקשה בעל "שם עולם", לפסוקנו:

לכאורה 'על' (על תודה) מיותר, היה לו לומר: אם תודה יקריבנו... אך לשון המקרא לבד ולשון חכמים לבד...

פסוק ט"ו

"וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל..."

ר' נפתלי הירץ ויזל:

מלת 'יום' על שלושה דרכים:
האחד יום של מעשה בראשית שהוא כ"ד שעות, ומתחיל מערב עד ערב, כמו (בראשית א') "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".
והשני: כל כ"ד שעות הם יום, יתחילו מתי שיתחילו, והוא מעת לעת, כמו מהצהרים עד הצהרים כל פעם שיסוב השמש גלגלו הוא יום שלם, כי יום מידת זמן של יום ולילה.
והשלישי שם פרטי לזמן האור...
ורוב מצוות התורה נוסדים על יום של מעשה בראשית מערב ועד ערב...

פסוק ט"ו

"וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר"

הרמב"ם, מורה נבוכים ג' פרק מ"ו:

...ומפני הגדלת הקרבן, שלא יהיה נמאס ונבזה, ציוה להפשיט העולה ולרחוץ הקרב והכרעיים, אף על פי שכולם נשרפים, ותימצא זאת הכוונה ישמרה תמיד, ויזהיר ממנה (מלאכי א' י"ב) "באמרכם: שולחן ה' מגואל הוא וניבו נבזה אכלוֹ". והוא הטעם גם כן שלא יאכל קרבן ערל ולא טמא, ולא יאכל אחר שטמא, ולא יאכל אחר ממנו. ולא כשיחשוב עליו מחשבה רעה, ושיאכל במקום מיוחד;
אבל העולה שהיא כולה לה' לא תיאכל כלל, ומה שיקריב בשביל חטא, והוא החטאת והאדם, ייאכל בעזרה וביום שחיטתו ולילו לבד, אבל השלמים שהם למטה מהם, והם קדשים קלים ייאכלו בכל ירושלים לבד, וייאכלו ממחרת היום, לא אחר-כך, מפני שאחר-כך יקבלו זוהמה וייפסדו.

ספר החינוך:

...גם מלבד זה יש בדבר רמז אל הביטחון בשם ה', שלא יהיה אדם חונק עצמו במאכלו יותר מדי להצניעו ליום מחר, בראותו כי האל יצוה לכלות בשר קודש משעבר שעתו כיליון גמור, ולא רצה שתיהנה בו בריה אחרת, לא אדם ולא בהמה.

רלב"ג:

ראוי שנדע שאין הכוונה בזה (=בחלק הראשון של פסוקנו) שייאכל קודם בוא הלילה, שכבר אמר אחר זה "לא יניח ממנו עד בוקר", אבל יהיה גבול אכילתו עד סוף הלילה. והסיבה - כי אז יהיה הבשר יותר נבחר ממה שיהיה כשיעבור זה הזמן.

אברבנאל:

היה זה (=המצוה הנאמרת בפסוקנו), כדי לפרסם הנס! וזה שהבעל שלמי תודה, כשרואה ששלמין אין נאכלים אלא ליום ולילה, הוא מזמין על שלמי תודתו אחיו ואוהביו לאכול ולשמוח עמו, וישאלו זה את זה, על מה היה תודתו, והוא יגיד להם הנסים והנפלאות שעשה עמו ה', וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. ואילו היו שלמי תודה נאכלים כשאר השלמים לשני ימים ולילה אחד, לא היה הבעל מזמין לשום אדם, כי לשני ימים ולילה 'בבית אחד ייאכל' (שמות י"ב מ"ה), אבל בראותו הבשר והלחם רב בביתו, ושלא ייאכל אלא ליום ולילה אחד, בהכרח יקרא רבים ממיודעיו ואחוזת מרעהו לאכול, פן יהיה ליום המחרת ללעג ולקלס לבני אדם, הרואים אותו שורף כמות גדול מתודת שלמיו, ואת אחיו ואוהביו לא קרא.

ר' נפתלי הירץ ויזל, ביאור:

...נראה שהזובח תודה ושלמים ראוי לו להקדיש קרואים שיאכלו עמו, כדי שלא יבוא לידי נותר, ורמז לדבר (משלי ז' ט"ו) "זבחי שלמים עלי, היום שילמתי נדרי, על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך", כלומר צריך אני לאוהבים ורעים שיאכלו אתי, וזהו שקרא אותן הכתוב תמיד "זבח תודה", "זבח שלמים", ללמדנו שהם תמיד זבח משפחה, לספר מעשיו בקהל עם, כי בשר הבקר הגדול, כשייאכל ליום ולילה עם לחמי תודה, צריכין אוכלים רבים שלא יבוא לידי נותר...

פסוק ט"ז

"וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת"

הבאור:

...כתב רבנו ישעיה הראשון בפירושו לתורת כהנים שכך היא קבלה בידינו איש מפי איש עד משה רבנו, ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד. ולדברינו מלבד הקבלה הדבר מפורש במקרא...