בנות צלפחד

פסוק ה'

"וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'"

עיין רש"י:

ד"ה ויקרב משה את משפטן: נתעלמה הלכה ממנו, וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א'): "והדבר אשר יקשה מכם תקריבו אלי".

בעל צידה לדרך:

יש שפירשו, כי כיון שגילו בנות צלפחד בטענותיהן שלא היה אביהן מעדת שונאיו של משה, היה בזה קירוב הדעת למשה, ואילו היה דן את דינם, כאילו נוטל שוחד דברים. ועל כן חשך עצמו מן הדין ולא רצה לדון אותם, ולא משום שנתעלמה הלכה ממנו.
ואין זה נראה נכון!

פסוק ז'

"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת"

רש"י:

כתרגומו יאות. כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה.

פסוק ג'

"וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח"

בבא בתרא קי"ח:

"והוא לא היה בתוך העדה" – זו עדת המרגלים, "הנועדים על ה'" – אלו המתלוננים, "בעדת קרח" – כמשמעו.

רש"י:

ד"ה והוא לא היה: לפי שהיו באות לומר בחטאו מת, נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהיצו על ה' היה, אלא בחטאו לבדו מת, ולא החטיא אחרים עמו.