מלחמת ישראל בסיחון ובעוג
במדבר פרק כא, פסוקים כד - לה
א. | השוואת פסוקים |
"וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן"
1. |
השווה לפסוקנו את יהושע י"ג כ"ה. כיצד יש ליישב את הסתירה בין שני הפסוקים? |
2. |
במה עשוי המסופר בהפטרתנו (שופטים כ"א) לסייע ליישוב הסתירה הנ"ל. |

ב. | "כי עז גבול בני עמון" |
"כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן"
רש"י:
ד"ה כי עז: ומהו חזקו? התראתו של הקדוש ברוך הוא, שאמר להם (דברים ב') "אל תצורם".
וסיפר כי לא יירשו (ישראל) הארץ ההיא, כי עז גבול בני עמון וחזק מאד, וכמו זה אמר בספר יהושע "כי לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם". ויש לספק בזה מדוע לא לקחו גם כן ישראל אז מידי ארץ בני עמון, היד ה' תקצר? והנה אף על פי שהיה חזק, היה יכולת ביד ה' יתברך לסבב שינצחוהו ישראל? והנה היתר זה הספק הוא, כי ה' יתברך אף על פי שיש בידו לעשות כל אשר חפץ, הנה לא יעשה ה' מופתים רק בעת הצורך ולראויים להם, ויחבר אליהם עם זה כל הסיבות הנאותות לפי מה שאפשר, כמו שזכרנו פעמים רבות. ולולא זה לא היו ישראל צריכים למלחמה, אבל היה אפשר שישלח השם מלאכו וימיתם, כמו העניין בחיל סנחריב. ולזה היה רצון ה' יתברך, שיהיה זה דרך מלחמה, ולזה נמלטו מהם המקומות החזקים מאד, כמו שזכו בזה המקום ובספר יהושע,* עם שישראל לא היו ראויים כמו זאת ההשגחה הנפלאה, כמו שזכרנו בזאת הפרשה
והנה אמר "כי עז גבול בני עמון" לתת הסיבה, שאם היו סיחון ועמו וארצו כל כך חזקים, איך לא היו כובשים את ארץ בני עמון כולה? לזה אמר שגבול ארץ בני עמון היה חזק ועז מאוד, ולא יכול האמורי לכבשו.
1. |
מה קשה לשלושתם בפסוקנו? |
2. |
מה ההבדל בין פירושו של רש"י לפירושו של רלב"ג? |
3. |
במה שונה אברבנאל משני הראשונים? |
----------------------------------------------------------------------------------
* כנראה טעה הרלב"ג (או המעתיק דבריו) ואין פסוק זה ביהושע אלא בשופטים (א' י"ט).

ג. | שאלות ודיוקים ברש"י |
1) פסוק כ"ז ד"ה על כן: על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב. |
| ||||||||||||
2) פסוק כ"ז ד"ה יאמרו המושלים: בלעם, שנאמר בו (כ"ג) "וישא משלו ויאמר". ד"ה המושלים: בלעם ובעור והם אמרו... |
| ||||||||||||
3) פסוק כ"ז ד"ה בואו חשבון: שלא היה סיחון יכול לכבשה והלך ושכר את בלעם לקללו, וזהו שאמר לו בלק (כ"ב ו') "כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו'" |
| ||||||||||||
4) פסוק כ"ז ד"ה תיבנה ותיכונן: חשבון בשם סיחון להיות עירו. ופירש דבריו ר' אליהו מזרחי: אמרו המושלים לסיחון ועמו: בואו חשבון וכבשוה, כי יכול תוכלו לה, שמתחילה כשנבנית, בשם סיחון נבנית וכוננה, כלומר שמאז נגזר עליה להיותה עיר סיחון. ויהיה 'תיבנה ותיכונן' עתיד במקום עבר, וכמוהו רבים. |
| ||||||||||||
5) פסוק ל' ד"ה ונירם אבד: מלכות שלהם. ד"ה אבד חשבון עד דיבון: מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם, וכן "עד דיבון" תרגום של "ער" – "עד". כלומר: סר ניר ודיבון. "ניר" לשון מלכות ועול וממשלת איש, כמו (מלכים א' י"א ל"ו) "למען היות ניר לדוד עבדי". |
| ||||||||||||
6) פסוק ל' ד"ה ונשים: שי"ן דגושה, לשון שממה – כך יאמרו המושלים. |
|

ד. | "...אל תירא..." |
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ"
במדבר רבה י"ט ל"ב:
זה שאמר הכתוב (משלי כ"ח) "אשרי אדם מפחד תמיד", וכן הוא מידת צדיקים; אף על פי שהקדוש ברוך הוא מבטיחן, אין פורקים ביראה... ולמה נתיירא? אמר: שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון או נתלכלכו בעברה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "כולן השלימו בצדק".
1. |
הסבר את הביטוי "פורקים ביראה". |
2. |
הבא דוגמא נוספת מן התורה למישהו שהיה צדיק והקדוש ברוך הוא הבטיחו, ולא "פרק ביראה"? |
3. |
היכן הרמז בלשון הכתוב שהיה משה רבנו מתיירא שמא מעלו ישראל או נתכלכלו בעברה? ומנין שלא היה ירא מפני גבורתו של עוג?
|