הפטרת שמיני - פרץ עוזה

ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק פרשת שמיני שער נ"ט:

(ויקרא י' ד') "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד"; (ישעיהו ס"ה) "המכעיסים אותי על פני"; (בראשית ל"ב) "ותעבור המנחה על פניו" כדרך שדרשוהו חז"ל* לא אמר "בפני כל העם אכבד" אלא "על פני כל העם" לומר שיתקדש בקרוביו, ולא יחוש אל מה שיהיה כדבר רע וקשה בעיני כל העם לערבבם ולהבהילם ביום חתונתם וביום שמחת לבם, כי אז יתקדש עוד על ידם, ויגילו בעצב, כי הוא העניין הנאות לפני ה', כמו שנתבאר העניין ממעשה פרץ עוזא הדומה לו...
ואחר שפרץ ה' פרץ בעוזא נאמר (שמואל ב' ו' ח') "ויחר לדוד על כי פרץ ה' פרץ בעוזא ויקרא למקום ההוא פרץ עוזא... ויירא דוד את ה'"... ירצה שנתכבד האל יתעלה על פניו ועל פני כל העם ביום ההוא, כלומר "על אפם ועל חמתם".
ולזה בפעם השנית תקנו את אשר עיוותוהו ראשונה...
על הדרך שביאר זה העניין החוקר (=אריסטו) בעשירי מספר המידות, כי שם כתב, שהעונג הוא דבק עם שלמות הפעולות בלתי מתפרד מהם. ולזה השמחה מצויה בכל המעשים השלמים. אמנם בפרק התשיעי ממנו נתן ההבדל בין השמחה והשחוק, ובסוף דבריו אמר: "אמנם יראה כי החיים המאושרים הם כפי המעלה, וזה אמנם יהיה בשמחה אבל לא בשחוק. כי אמנם יותר טובים הדברים אשר במעלה מההיתולים אשר בשחוק" (עד כאן דבריו).
וביאר שהשמחה הנפשית בפעולות המעולות היא, ואף כי בשמחתם לא יתערבו הפעולות הגופיות היא טובה ומעולה מהיתולי השחוק אשר יתחזקו מאוד על הכוחות הגשמיים, ונפשו עליהם תאבל. והנה לזה ראוי להרחיק כל שחוק ולא להרחיק השמחה! כי השמחה אינה מזקת. וכמו שאמר החכם (קהלת ב') "לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה" כלומר: מה ואיזו רעה היא עושה?!

פסוק ח'

"וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּה"

אבן כספי, אדני כסף:

חלילה שחרה לדוד פועל ה', אבל חרה לו פועל עוזא, שעשה, שה' פעל בו מה שפעל.

אלשיך, מראות הצובאות:

ראוי להעיר: היתכן שלא חרה לכל ישראל, כי אם לדוד, וגם מי שלא ידע שחרה לו? אך יתכן שמה שחרה לו בעצם, זולת על מיתת הצדיק, שיחוייב שזה יצר לכל ישראל, הוא על הטעם והסיבה, וזהו "על אשר פרץ ה'...", כי הסיבה היתה על גרימת דוד, שאילו מתחילה היה מצווה ללויים לשאת בכתף, לא היה נארע עניין עוזה שחשב שהארון היה צריך אל הבקר.

מלבי"ם:

מזה הבין דוד, כי לא נזהרו בכבוד הארון כראוי, וחרה לו על עצמו, כי זה ההבדל בין "ויחר אף..." שיוצא לזולתו, ובין "חרה לו" ששב אל עצמו, כמו (בראשית ד') "ויחר לקין ויפלו פניו" ואמרו חז"ל: (סוטה ל"ה) "נשתנו פניו כחררה" (פירוש הערוך: נקראת חררה על שם החום שבה היא אפויה).

1. מכילתא בשלח (שמות י"ז ה'):

"ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת... והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם";
וזה אחד משלושה דברים שישראל מתרעמין עליהם והיו אומרים: "מיני פורענות הם", ואלו הן: הקטורת, הארון והמטה.
אמרו: "הקטורת הזו של פורענות; היא הרגה נדב ואביהוא שנאמר (ויקרא י'): "ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא..." לכך ידעו כל ישראל שהיא של כפרה. שנאמר: "ויתן את הקטורת ויכפר על העם..."
אמרו: "הארון הזה של פורענות; הוא הכה את עוזא ואנשי בית שמש, שנאמר (שמואל א' ז'): "ויך באנשי בית שמש", הכה בעוזא שנאמר (שמואל ב' ו') "ויחר אף ה' בעוזא", לכך ידעו ישראל של ברכה היא עתה, שנאמר: (שמואל ב' ו') "וישב ארון ה' בבית עובד אדום ויברך ה' את עובד אדום... ויגד למלך דוד ויעל וכו'".
אמרו: "המטה הזה של פורענות; הוא הביא עשר מכות על המצרים במצרים ועשר מכות על הים", לפיכך ידעו שהוא של ניסים (רש"י שם: יראו עתה שאף לטובה הוא מוכן), שנאמר: "ומטך אשר הכית בו את היאור קח... והכית בצור ויצאו ממנו מים".

2. במדבר רבה ד' כ':

אמרו רבותינו: שני דברים היו קדושים וגדולים וכסבורים בני אדם שהם קשים וכדי שלא להוציא לעז עליהם כתב בהם דבר גדול של שבח וברכה ואלה הם: קטורת וארון.
קטורת, שלא יאמר אדם: "קשה הוא הקטורת, על ידו מתו נדב ואביהוא, ועל ידו נשרפו עדת קרח ועל ידו נצטרע עוזיה, לכך כתב הקב"ה מעלה גדולה בקטורת שניצלו ישראל על ידו, שנאמר (במדבר י"ז) "ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל... ויתן את הקטורת ויכפר על העם".
ארון, שלא יאמר אדם: "קשה הוא הארון, הוא הכה בפלשתים, הוא הרג באנשי בית שמש, הוא הרג לעוזא", לכך כתב בו ברכה, שנאמר (שמואל ב' ו') "וישב ארון ה' בית עובד אדום... ויברך ה' את עובד אדום", ללמדך, שאין קטורת וארון הורגין – אלא עוונות הורגין.

3. סוטה ל"ה ע"א (ובערך כך במדבר רבה ד'):

דרש רבא: מפני מה נענש דוד?

(רש"י:

שמת עוזא על ידו?)

שקרא לדברי תורה "זמירות", שנאמר (תהילים קי"ט) "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי".

(רש"י:

ד"ה זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי: כשהייתי בורח מפני אויבי ואגור מפניהם, הייתי משתעשע בחוקיך והיו לי לזמירות לשעשעני). 

אמר לו הקב"ה: דברי תורה שכתוב בהן (משלי כ"ג) "התעיף עיניך בו ואיננו", אתה קורא זמירות?! הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב (במדבר ז' ט') "ולבני קהת לא נתן (=עגלות), כי עבודת הקדש עליהם, בכתף ישאו" – ואיהו איתה בעגלה (=והוא הביא את הארון – בעגלה). (רש"י ד"ה התעייף: לשון "וכפלת", שאם תכפיל עיניך, לסתם עין בהסח הדעת מהסתכל בהן, - מיד "ואיננו").