ארבעה שומרים

בבא מציעא צ"ד ע"ב:

פרשה ראשונה (כ"ב ו'-ח') נאמר בשומר חנם, שניה (ט'-י"א) בשומר שכר...

פסוק ח'

"... אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה
עַד הָאֱ-לֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱ-לֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ"

רש"י:    

ד"ה אשר יאמר כי הוא זה: לפי פשוטו: אשר יאמר העד "כי הוא זה אשר נשבעת עליו, הרי הוא אצלך" – עד הדיינים יבוא דבר שניהם ויחקרו את העדות אם כשרים הם וירשיעוהו לשומר זה – ישלם שניים; ואם ירשיעו את העדים שנמצאו זוממים - ישלמו הם שנים לשומר.

ומקשה בעל נמוקי רש"י, (ר' חיים הערשנזאהן):

לא ידעתי איך יתאים פה "פשוטו של מקרא", אשר יאמר העד כי הוא זה, אשר אין זכר במקרא לעדים, ולו היו נזכרים פה עדים היה צריך לכתוב: "אשר יאמרו כי הוא זה".
ולעניין מה הביא פה רש"י דין עדים זוממים אשר שייך בכל מיני עדות "כאשר זמם לעשות לאחיו"?
ולמה לא יפרש פשוטו של מקרא על השומר ועל המפקיד?

פסוק י'

"שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם"

רש"י:

ד"ה ולקח בעליו: השבועה.

ד"ה ולא ישלם: לו השומר כלום.

העמק דבר:

ד"ה ולקח בעליו: לפי הפשט נוטל הנבלה.

ולא ישלם: הפחת שנפחתה במיתה.

פסוק י"ב

"אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם"

מכילתא קס"ב:

ר' יוחנן בר' יאשיהו אומר: "אם טרף יטרף יביאהו עֵד" – יביא עדים שנטרפה ויהא פטור מלשלם.
ר' יונתן אומר: "יבאהו עַד הטרפה" – יוליך הבעלים אצל הטרפה ויהא פטור מלשלם.

רש"י:

ד"ה יבאהו עד: יביא עדים שנטרפה באונס ופטור.

ראב"ע:

ד"ה יבאהו עד: יביא קצת הנטרף להיות לו לעד, על דרך שכתוב (עמוס ג' י"ב) "כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעיים או בדל אזן".

רשב"ם:

ד"ה יבאהו עד: קצת מאברי הטרפה לעדות, כדכתיב "כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעיים או בדל אזן".

פסוק י"ב

"הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם"

רש"י:

אינו אומר "טריפה לא ישלם" אלא "הטריפה": יש טריפה שהוא משלם ויש טריפה שאינו משלם. טרפת חתול ושועל ונמיה משלם, טרפת זאב ארי ודב ונחש אינו משלם.
ומי לחשך לומר כן? שהרי כתוב "ומת או נשבר או נשבה" – מה מיתה שאין יכול להציל, אף שבר ושביה שאין יכול להציל.

פסוק י"ג

"וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ"

מכילתא קס"ג:

"וכי ישאל איש מעם..." נתק הכתוב השואל מכלל שומר, ואמרו עניין בפני עצמו.

פסוק י"ד

"אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ"

רש"י:

ד"ה אם שכיר הוא: אם השור אינו שאול אלא שכור, בא בשכרו ליד השוכר הזה, ולא בשאלה, ואין כל הנאה שלו, שהרי על ידי שכרו השתמש בו ואין לו משפט שואל להתחייב באונסין, ולא פירש מה דינו - אם כשומר חינם אם כשומר שכר, לפיכך נחלקו בו חכמי ישראל: שוכר כיצד משלם? ר' מאיר אומר: כשומר חינם, ר' יהודה אומר: כשומר שכר.

תנחומא ישן ראה ה':

זה שאמר הכתוב (משלי כ"ח כ"ב) "נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו". רבי פתר קרא בשואל פרה, והייתה עינו צרה לשאול שתי פרות, שאל אחת ושכר אחת "ולא ידע כי חסר יבואנו", דכתיב "בעליו אין עמו – שלם ישלם".