עמלק
שמות פרק יז, פסוקים ח - יד
| א. | טעם זכרון עמלק (1) |
תנחומא, פרשת כי תצא:
(דברים כ"ה) "זכור את אשר עשה לך עמלק אשר קרך בדרך"... "קרך" – היקרך לפני אחרים. אמר רב תוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטיא רותחת שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה; אף על פי שנכווה – הקירה לפני אחרים. אף כאן: כיוון שיצאו ישראל ממצרים, הקב"ה קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו, נפל פחדן על כל האומות שנאמר (שמות ט"ו) "אז נבהלו אלופי אדום...", כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם.
אבן כספי, "משנה כסף" פסוק ט"ז:
ד"ה יד על כס יה הושם יד על כס יה. והמשים הוא השם כטעם שבועה.
ויש מתאוננים מן השם ברוך הוא, איך לבש קנאות באף ובחימה אין מכבה על עמלק, עד שנשבע למחותו, ועשה מצוות עשה מיוחדת לישראל על זה, ואמר "לא תשכח" (דברים כ"ה י"ט), ואם הרע ונלחם עמם, האם אין ראוי לשכוח זה, ומן המדות הטובות אשר ציונו השם הוא שנשכח הרעות שיעשו לנו יתר האנשים, כי אף ציונו על המצרים (דברים נ"ג ח') כל שכן שהנטירה והנקימה מידות מגונות בדתנו, ואף בחוקות כל פילוסוף וחכם.
התשובה: לכל זמן ועת, והנה כתוב בתורה (שמות ל"ד) "ה' נושא עוון ופשע" ונחום אמר (נחום א' ב') "אל קנוא ונוקם ה' נוקם ה' ובעל חימה, נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו". ובכלל הכל כפי הנושאים או הנשואים, רצוני, כפי עושה העוון וכפי גודל העוון וקטנו, וכן לפי הזמנים, ושלמה אמר (קהלת ג') "עת מלחמה ועת שלום".
ר' נפתלי צבי יהודה מוולוז'ין (הנצי"ב), "העמק דבר":
ד"ה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע: זה העניין לפי הנראה הוא מיותר, שהרי כל דבר ה' למשה נכתב בספר התורה גם בלי צו ה' שיכתוב לזיכרון וגם עניין "שים באזני יהושע" אינו מבואר.
אבל מתחילה יש לבאר גוף המאמר "כי מחה אמחה את זכר עמלק", אם הכוונה למלכות עמלק, על מה קבעו חז"ל מצוות זכירה זו לדורות, אחר שכבר נמחית מלכות הרשעה זו מן העולם? ואם אפילו יש איזה אנשים מזרע אומה זו בעולם – מה זה עניין? ואם הכוונה, שיהא נשכח שמו וזכרו זה אי אפשר כלל, שהרי התורה נצחית והיא מזכרתו! אלא על כרחך הכוונה – תעודת עמלק בעולם, דזה ברור שלא לחינם התגרה עמלק עם ישראל, אשר בלי ספק לא נעלם ממנו, כי לא בנקל יוכל לו, והלא "מתעבר על ריב לא לו"!
אלא משום ש"ראשית גויים עמלק" (במדבר כ"ג) כדבר בלעם בעת הופיע עליו אור רוח הקודש, ועל כרחך אין הכוונה שהיא האומה היותר מוצלחת ומאושרת בעולם – שהרי מעולם לא היה עמלק כי אם ממלכה שפלה – אלא העניין, דכמו שהיה מלחמת אמרפל וחבריו על אברהם אבינו בייחוד (בראשית י"ד), (כמו שנתבאר מדיוק המקראות בספר בראשית), והוא משום שידעו שעל ידו נעשה "עין משפט" – היינו להוריד השגחה עליונה על פי המעשים, כך מאז יצאו ישראל ממצרים ומוכן היה לקבל את התורה, הֵרע (הה"א בצירי) לאומות העולם ביותר ועמלק "ראשית גויים" שונא את ההשגחה תכלית שנאה, והבטיח הקב"ה כי תגיע שעה, שימחה זכר עמלק, היינו תכלית תעודתו, שתהיינה הליכות הטבע חופשי בלי השגחה לפי המעשים – זה הרצון יהיה נשכח מאומות העולם, "והיה ה' למלך על כל הארץ" וזה ימות המשיח שיגיע במהרה בימינו.
ואמר ה' למשה (פסוק י"ד) "כתוב זאת זיכרון בספר", אדם שמספר לבנו ואמר איזה מעשה להביא לבו למוסר וכשמגיע לעניין נחוץ ביותר שיהא מושרש בלבו, מדייק לו אביו ביותר ואומר: "זכור זה בני", אף על גב שרצונו שיזכור כל העניין, מכל מקום מעמידו ביותר על עניין נחוץ בסיפורו, כך: כל התורה עלינו לזכור על ידי כתיבת ספר תורה, אבל באשר אנחנו רואים, שאמר הקב"ה למשה "כתוב זאת זכרון בספר" עלינו להשכיל, כי יש לנו לזכור זה העניין ביותר, כי הוא תכלית המבוקש שימלא כבוד ה' את כל הארץ ועלינו להאמין, כי עוד תבוא זה השעה והיא ביאת המשיח.
קאסוטו, בפירושו לספר שמות עמוד 143:
אף על פי שניסיונו של עמלק לא הצליח, מציאות אויב שכמותו על גבולה הדרומי של הארץ עלולה הייתה ליצור סכנה מתמדת לישראל בעתיד. לפיכך ראה ישראל בעמלק את אויבו הנצחי, ובהשמדת עמלק חובה לאומית מוטלת עליו.
1. |
ארבע תשובות שונות ניתנות כאן לאותה שאלה. מה השאלה? |
2. |
מה ההבדל בין ארבע התשובות? |
3. |
מה הייתה תגובת האומות על יציאת מצרים וקריעת ים סוף לפי מדרש תנחומא ולפי דברי אבן כספי? |
| 4. |
במה שונה פירושו של קאסוטו עקרונית משלושת האחרים. היש אחיזה לדבריו בלשון הכתוב או אין? |
5. |
מה היא השאלה (הנוספת על השאלה המשותפת) שעליה עונה "העמק דבר"? |
6. |
מי מארבע הדעות דלעיל יכול להסתמך על פסוק מתוך פרשת עמלק (י"ז ח'-י"ד) עצמה? |
